טעמי המנהגים קפט

(תשעז) עוד טעם. שאין מברכין במוצאי יו"כ אלא על נר ששבת. כי מלת השטן עולה שס"ד. וימות השנה שס"ה. לפי שאין להשטן שום שולטנות ביו"כ. ואנו מברכין בורא מאורי האש בכל מו"ש. מפני שנכנסו אז ימי החול לשלוט וכולם נאחזים מן הגבורה דהיינו האש. ולכן אנו מברכים אל הבורא שבראנו כי הוא אלקינו ואין לנו חלק בהם. ולכן עכשיו ביו"כ שלא יש שום שולטנות אין ראוי לברך על האש החדש שהוא גופא דע"ז. כדי שלא יתגבר על אור ששבת שכבר נכנע אל הקדושה. ש"ע האריז"ל

(תשעח) טעם. שאפי' חל יוה"כ בשבת אין לברך על אור היוצא מן העצים להורות שיום זה מקודש ששבת מן האור. מ"א סי' תרכ"ד סק"ז. ובסידור האריז"ל משמע ג"כ דאפי' חל יוה"כ בשבת אין מבדילין אלא על אור ששבת ולא על אור חדש היוצא מאבנים ע"ש

(תשעט) טעם. שאין מברכין על הבשמים במוצאי יום הכיפורים. משום שאין ביוה"כ נפש יתרה מפני התענית ואפי' חל להיות בשבת. כל בו

(תשפ) טעם. שקורין את היום שלאחר יוה"כ צי גאטס נאמין. לפי שבכל העשי"ת אמרו בתפלת שמ"ע המלך הקדוש וכעת חוזרין לומר האל הקדוש. גאולת ישראל

(תשפא) טעם. שאין נופלין על פניהם בימים שבין יוה"כ לחג הסוכות. לפי שבהן נשלם בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. שנא' ויעש שלמה