טעמי המנהגים קפ

(תשלג) טעם. דמצוה לאכול בעי"כ. כדי שירגיש בצער העינוי לפי שהאדם קובע ווסתות לעצמו ואינו מרגיש בעינוי אם הרגיל עצמו וזה הרגיל עצמו להתענות בימים האלו. מהרי"ט ח"ב סי' ח'. וטעם. שנחשב כאלו התענה תשיעי ועשירי. עפ"י מ"ש הכוזרי כי הקורבה באכילה במועדים הוא כמו התענית בעת שנצטוינו להתענות ע"ש לכך אם אוכל בתשיעי כאלו התענה ולכך המצוה של אכילה כמו התענית ונוהגין שהגבאי מחלק מיני מתוקה ויאמר אם ח"ו נגזר עלי להנות מצדקה בזאת אקיים. (ד"ח)

(תשלד) עוד טעם. כי מעלות התענית הוא לפי שאדם מסגף את גופו ומשבר את תאות נפשו שהוא מתאוה לאכול ולשתות והוא מבטל רצונו מפני רצון המקום ב"ה זה הדבר נחשב מאוד לפני השי"ת אבל בעשרת ימי תשובה הוא להיפך שכל אדם מישראל מפשפש במעשיו ומתחרט מאוד על עונותיו עד אשר לא יערב לו אכול ושתות רק אדרבה חפצו ורצונו להתענות ולסגף את גופו שיהא לו כפרה על עונותיו ובפרט בערב יו"כ שהוא יום שלפני יום הגדול והנורא אז בודאי משתוקק ומתאוה מאוד להתענות לכן הוכיחו חכמים מן המקרא (אמור כ"ג) ועניתם את נפשותיכם וכו' בתשעה לחודש בערב וכו' ומקשה בגמ' ר"ה דף ט' וכי בתשעה מתענין וכו' אלא כל האוכל ושותה בתשיעי וישבר בזה את תאותו שהוא מתאוה להתענות כאלו התענה תשיעי ועשירי כי מי שהוא מבטל רצונו מפני רצון הבורא ית' ואוכל בתשיעי כדי לקיים דברי חז"ל זה נחשב לפניו ית' כאלו התענה תשיעי ועשירי כי בשניהם כוונתו לשמים. שפתי צדיקים פ' אמור

(תשלה) עוד טעם. דמצוה לאכול בערב יום כפור. משום דהטעם דמוסיפין מחול על הקודש. היינו להעלות ולעשות מחול קודש וכן המצוה דאכילה בתשיעי. משום דאז ביה"כ כל איש מישראל בתשובה מסתמא ועולה למדריגה גדולה וכאלו מקריב את עצמו לקרבן ולכך מצוה שיאכל וישתה בתשיעי כדי שניצוצי הקדושה אשר נשארו בקרבו יעלו עמו אז. ובזה יהי' עלי'. ישמח משה: