טעמי המנהגים קעח

(תשכה) טעם. שנוהגים לנער בכנפי בגדיהם. הוא לנער הקליפות מעלינו שנאחזים בנו ע"י עונותינו כמו שנוהגין אחר קידוש לבנה לנער הקליפות שנתעוררו ע"י קטרוג הלבנה. אליהו רבה סי' תקצ"ו אות ג' ונהגו לנער שולי הבגדים במלת ותשליך ודוקא בגד ציצית כי היא בגד אלמנת השכינה. האריז"ל. ועי' לעיל סעיף תס"ד

(תשכו) טעם. דבקידוש ליל שני של ר"ה צריך להניח פרי חדש או ילבש בגד חדש. כדי לומר שהחיינו משא"כ בשאר יו"ט. משום דכיומא אריכתא דמיא ואיך יאמר שהחיינו על היו"ט ב"פ ביום א' וזה לכתחלה אבל אם אין לו פרי חדש שפיר יאמר שהחיינו כמו בשאר יו"ט כו' וטעמא דאף בזמן ב"ד פעמים היו עושים ב' ימים (דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה אע"פ שאין ב"ד מקבלין אותם לקדשו היום ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר אעפ"כ גומרין אותו בקדושה ואסור במלאכה דילמא אתי לזלזולי בי' לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה כל היום ויאמרו אשתקד נהגנו בו קודש חנם ומן המנחה ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול. ר"ה דף ל' ע"ב). ט"ז סימן ת"ר ס"ק ב'. וטוב ללבוש בגד חדש בשופר ביום שני דר"ה. מ"א שם ס"ק ג' ועי' מחצית השקל שם סק"א

(תשכז) טעם. דתקנו בר"ה דשני הימים הוה כיומא אריכתא כמבואר בביצה דף ה' ורש"י שם דף ד' ע"ב בד"ה אסורה בזה. משום דכיון דתקנו חז"ל דאם חל ר"ה בשבת דלא היו תוקעין משום גזירה והרי השופר מערבב השטן וא"כ כשחל בשבת לא יהי' במה לערבב השטן ע"כ תקנו חז"ל דשני הימים הוי כיומא אריכתא וא"כ עוד לא נגמר הדין עד יום השני ומערבבו בשופר ולכך מה"ת א"צ רק יום א'. דברי שאול ח"א מס' ר"ה

(תשכח) טעם. שהוקבע לדון ב"א בחודש תשרי. מפני שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם דן את אוהבו בשעת רצונו ודן את אויביו בשעת כעסו והקב"ה דן את העולם כולו בשעת רצונו בחודש תשרי שיש בו מועדים ומצות הרבה. שופר. וכיפור. וסוכה. ולולב בארבע מינין. ועי"כ נקרא שביעי שהוא שבע במצות. אבודרהם

(תשכט) טעם. שנקרא שבת תשובה ולא שבת שובה. אפ"ל ע"ד האמת כי מי שסובר שכבר קיים כל התורה מא' ועד ת' באמת שעדיין לא התחיל לידע אף האל"ף וצריך לחזור וללמוד האל"ף. ומזה הטעם נ"ל מה שכל המסכתות מתחילין מדף ב' ולא מדף א'. להורות שלא יתגאה האדם אחר שלמד כל המסכתות כי עדיין לא למד האל"ף כו' וכן כל שבת הוא תיקון כל השבוע וא"כ השבת האחרון של כל השנה הוא נדמה לת' שהוא סוף האותיות כן השבת האחרון של