טעמי המנהגים קעז

(תשכ) טעם. שבר"ה ויו"כ יש רבים שמתפללין בקול רם. ע"ל סעיף ע"ו וסעיף ע"ז וסעי' ע"ח ולקמן סעי' תשנ"ד וסעיף תשנ"ה

(תשכא) טעם. שמאריכין בתקיעה אחרונה ונקראת תקיעה גדולה. למען ישמעו העם וידעו שסיימו הקולות ויאמרו אשרי העם יודעי תרועה. והראיה בפסוק במשוך היובל המה יעלו בהר נמצא שמשיכת הקול סי' לסילוק שכינה. מהרי"ל

(תשכב) טעם. דכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה. משום דעל כל השערים ממונים מלאכים חוץ משערי דמעה אין מלאך ממונה עליהם זולתי הקב"ה בעצמו מקבל הדמעות. אהבת יהונתן

(תשכג) טעם. שאמרו ז"ל לא אד"ו ראש שאם יהי' ר"ה יום א' יהי' יום שביעי של חג בשבת ותדחה ערבה כ"ש שהי' להם לתקן בשביל שופר ולולב שלא תהא מצותן נדחת. משום דשאני שופר ולולב שיש להן תשלומין למחר שהרי אף בני א"י עושין מר"ה שני ימים אבל שביעי של ערבה אין לו תשלומין לשמיני. כל בו

(תשכד) טעם. שהולכין בר"ה תשליך להנהר ושיש בו דגים. דאיתא במדרש כשהלך אברהם אבינו ע"ה לעקוד את יצחק בנו הוליכו השטן במים עד צוארו ואמר אברהם הושיעה ה' כי באו מים עד נפש וניצל. וצריך שיהיה בו דגים לזכור שבני אדם משולים לדגים שנאחזים במצודה פתאום כך בני אדם נאחזים במצודות המות והדין ומתוך כך יהרהר יותר בתשובה מהר"ם יפה: