טעמי המנהגים קעה

(תשיד) טעם. למה גזרו ז"ל בשופר ולולב ומגילה שמא יעבירנו ארבע אמות ש ברשות הרבים יותר ממילה שהרי מילה דוחה שבת ולא חששו להעביר ארבע אמות. משום דכיון שהמילה אינה מוטלת רק על יחידים כגון האב או על ב"ד לא חששו שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים כי האחרים שאין המילה מוטלת עליהם ימנעום מזה ויזהירום אבל שלשה אלו הם ענינים מוטלין על כל ההמון לכן אפשר שיתעו בו רבים מעמי הארץ. כל בו

(תשטו) טעם. שתוקעין קודם תפלת מוסף כי מן הדין הי' לנו לתקוע ולסדר ברכות הללו בעת תפלת השחר ולתקוע משום זריזין מקדימין למצות. מפני מעשה שאירע פעם אחת תקעו בראשונה והי' השונאים סוברים שמא עליהם הי' הולכים עמדו עליהם והרגום לכך תקנו תקיעות וברכות במוסף דכי חזו דקראו בק"ש ומתפללין וקוראין בתורה וחוזרין ומתפללין ותוקעין אומרים האויבים בחוקותיהם ובתורותיהם הם עוסקים וזה מצותן לתקוע ואין זה תרועת מלחמה. לבוש סימן תקפ"ה סעי' ג'. ועי' אבודרהם ועי' רש"י ר"ה דף ל"ב ע"ב

(תשטז) טעם. שאומרים קודם התקיעות ז"פ למנצח לבני קרח מזמור. לפי שיש בו (עם מן המצר עד ומשפטיך למדני) תקפ"ז תיבות והוא בגימ' שופ"ר עם הכולל. וגם יש שם ז"פ אלהים ויכוין שע"י התקיעות ימתקם. ועי' סידר ר"ש

(תשיז) טעם. שבעת תקיעות שופר דוקא הרב שבעיר הוא המקרה להתוקע. תקיעה תרועה תקיעה. הלא עבודה זו גם אחר יכול לעשות.