טעמי המנהגים קעב

טובים אלא לחיים עד לבסוף בהודאה שהי' אומר וכתוב לחיים טובים כי המבקש צריך לבקש תחילה דבר מועט ואח"כ מוסף והולך כמו שמצינו בדוד תחלה אמר שגיאות מי יבין ואח"כ ביקש על הזדונות דכתיב גם מזדים חשוך עבדך ואח"כ אל ימשלו בי אז איתם פי' העבירות החזקות כו'. טור סימן תקפ"ב

(תרצז) טעם. שאם לא אמר זכרנו. ומי כמוך אין מחזירין אותו. כיון שלא נזכר בתלמוד. טור סימן תקפ"ב בשם אביו הרא"ש ז"ל

(תרצח) טעם. שאין אומרים בר"ה ובי"כ מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון משום דר"ה וי"כ לא מקרי מועד משום דמועד הוא לשון ועד כלומר שהי' ישראל מתוועדין ביחד במקום שבחר השם ית' לשבחו בשילה או בירושלים ושמחים יחד בשלמי שמחה וחגיגה וזה לא הי' כ"א שלש פעמים בשנה. כמו שכתוב בפירוש שלש פעמים בשנה וגו' ולא בר"ה ולא בי"כ. ומטעם זה. א"א ג"כ והשיאנו י"י אלהינו את ברכת מועדיך וכו' דברכת מועדיך לא שייך אלא בג' רגלים דכתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. לבוש שם סעיף ח'

(תרצט) טעם. שאם חל ר"ה בשבת אין אומרים זכרון תרועה באהבה מקרא קודש כמו בשאר מועדים. משום דלשון תרועה מורה על דין לכך לא רצו לסמוך אחריה מלת באהבה שאין מקבלים הדין באהבה. שם סעיף ז'

(תש) טעם. לשבח שנקרא ר"ה יום הזכרון. בהיות שכלי תפלתינו ובקשתינו ביום הדין הזה שהקב"ה ידין אותנו ברחמים ולא בדין ח"ו ע"כ אנחנו אומרים יום הזכרון רחמים הוא סוד זכירה. נחלת יעקב פ' נח אות ה'

(תשא) טעם. שאין אומרים והשיאנו בר"ה. כי דוקא בג' רגלים שעלו והביאו בכורים ומעשרות כדכתיב ג' פעמים וסמך לו כברכת ה' אלהיך וגו'. ובר"ה לא שייך זה. מרדכי בר"ה

(תשב) טעם. שאנו אומרים בר"ה עושה השלום ובשאר ימות השנה אומר מברך את עמו בשלום. לפי שעושה בגימ' ספריא"ל והוא מלאך הממונה על הכתיבה ואנו מזכירין אותו שיכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום. מהרי"ל. ועיין מטה אפרים סי' תקפ"ב אות א' דמה שאומרים בקדישים שאחר התפלה עושה השלום לפי שיש בו רמז שעושה בגימ' ספריא"ל וכן השלום בגימ' כן: כתב בספר ווי העמודים טוב לבכות בעת תפלתו. ומי שיש לו לב קשה ואינו יכול לבכות יתן קולו בבכי כאלו הוא בוכה. וזה פירוש הפסוק כי שמע ה' קול בכיי וגו'

(תשג) טעם. למנהג כשחוזר הש"ץ התפלה אומרים הקהל עם הש"ץ וכתוב