טעמי המנהגים קעא

שרוצה לתקוע כדי ללמוד תוקע במקוה או בחדר סגור שלא להרגיל השטן ע"כ

(תרצד) טעם. שנוהגים אצל הרבה צדיקים כשבאים אצלם על ימי הנוראים כל סם אחד ואחד נכתב בשמו בהכללות צעטיל ואח"כ יביאו לפני הצדיק את הנייר עם שמות האנשים אשר שמה נכתבים. הוא ע"ד מה שכתב בספר מעולפת ספירים בשם הזוהר בראשית בזמן שיש דין בעולם כגון ביום הדין אין לאדם להזכיר שמו יחידי לפני הקב"ה שאם יזכיר שמו יזכירו חובותיו. וזה מאמר הנביא לשונמית היש לדבר אל המלך או אל שר הצבא. אל המלך. זה מלכו של עולם שהי' יום הדין והשיבה בתוך עמי אנכי יושבת. טוב לי להזכיר עם הרבים

(תרצה) טעם שכופלין לעילא בעשי"ת. מפני שבימים הללו הוא מתעלה יותר כפול ומכופל מפי ברואיו מפני שהוא יושב על כסא דין והכל צריכין לשבחו ולפארו ולבקש רחמים על דינו. לבוש סימן תקפ"ב סעיף ח'. ועי' מטה אפרים שם אות א' דבכל השנה שאין כופלין אומרים לעילא מן פש ברכתא כדי להשלים כ"ח תיבות בקדיש (מן יהא שמיה רבא עד בעלמא) ומן ר"ה עד אחר יוה"כ שכופלין לעילא אין לומר מן כל ברכתא רק מכל ברכתא. ע"ש

(תרצו) טעם. שתקנו להוסיף בברכת מגן זכרנו לחיים. כי בחיים נופל לשון זכירה דכתיב ובשוב רשע מרשעתו כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחי' וכתיב זכורה באברהם ם דכתיב כי זכר את דבר קדשו וגו' לפיכך תקנו זכירה במגן כו' וה"ר מאיר מרוטבורק לא הי' אומר לחיים