טעמי המנהגים יז

(לא) טעם. שאנו חייבים לברך בכל יום מאה ברכות. לפי שהיו מתים בכל יום ק' נפשות מישראל ולא הי' יודעים על מה הי' מתים עד שחקר דהע"ה והבין ברוה"ק שעליו שהי' מפני שלא הי' משבחין ומברכין כראוי לשם יתברך על כל טובותיו שהשפיע עליהם ע"כ היו מתים בעונש זה לפיכך עמד דוד ותיקן להם לישראל מאה ברכות כנגד המאה שמתו ומאז פסקו למות וזה שנאמר נאם הגבר הוקם ע"ל. ע"ל בגימטרי' מאה הוי. טור סימן מ"ו

(לב) עוד טעם. כדי להגן על צ"ח קללות הכתובים במשנה תורה וכשתדרוש גם כל חולי וכל מכה הרי ק'. רוקח

(לג) טעם. שמברכין שלא עשני גוי. ואינו מברך שעשני יהודי. לפי שאינו נכון לברך על עשיית האדם משום שנוח לאדם שלא נברא כלל ואי מברכינן שעשני ישראל הי' משמע דטובה לאדם שברא הקב"ה אותו לכן מברכינן שלא עשני גוי השתא שנבראתי בע"כ ברוך המקום שלא עשני גוי ב"ח. ועי' מ"א סי' מ"ו