טעמי המנהגים טז

(כז) טעם. שהתלמיד לא יחלוץ תפילין לפני רבו מפני שנראה כמי שאין אימת רבו עליו שמיקל בכבודו ומגלה ראשו בפניו. לבוש סימן ל"ח סעיף י' ועיין ב"י שם. וחולצן בשמאל שמראה שקשה עליו חליצתן. מ"א סימן כ"ח ס"ק ג'. וע"ל סעיף צ"ג

(כח) טעם. שאסור ליקח רצועה של ראש וליתן בשל יד. מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. מנחות דף ל"ד ע"ב ועיין באר היטב סי' נ"ד ס"ק ז' בשם יד אליה' וז"ל רצועות שנמצאו ואינם יודעים אם הם של רש"י או של ר"ת אם באותו מקום נוהגים להניחם שני זוגות יניחם לאיזהו שירצה ואם הוא במקום שהרוב מניחים של רש"י יניחם בשל רש"י ע"ש וטעם שנקראת מעברתא. ע"ש שצריך שלא יהיו הרצועות קבועות אלא מעבירין ומושכן לכל צד שירצה. תוס' מנחות דף ל"ה ע"א בד"ה מעברתא. כתב א"ר סי' מ' סק"ה דמי שנופלין לו תפילין יתענה באותו יום. ואם נפלו תפילין עם הכיס שלהם יתן פרוטה לצדקה ע"ש: עניני

ברכות

(כט) טעם. שתקנו לומר אדון עולם קודם התפלה ואחר התפלה. כי הוא כמוסר מודעא שעל כוונה זו יזכור השמות. והנה אדון עולם וכו' היא הקדמה לשם אדני. בלי ראשית וכו' ולו העוז והמשרה היא הקדמה לשם אלקים דהיינו תקיף ובעל היכולת. והוא היה והוא הוה וכו' היא הקדמה לשם הוי' ב"ה ע"כ צריך לכוין מאוד באמרו אדון עולם ואח"כ על הקדמה זו יזכור כל השמות. בשם הרב הקדוש מאפטא זצ"ל. וע"ל סעיף תתכ"ט בהשמטה

(ל) טעם. שאנו אומרים נותן התורה לשון הווה כי הוא יתברך שמו נותן לנו בכל יום תמיד תורתו דהיינו כשאנו עוסקים בה הוא ית"ש ממציא לנו טעמים ודינים חדשים. ספר חסידים.