טעמי המנהגים קסט

(תרפד) טעם. שבשעת אמירת הוידוי כשמזכיר החטא מכה באגרוף על החזה או על הלב. שהוא כאומר אתה גרמת לי שאחטא. מטה אפרים סימן תר"ז. וע"ל סעי' תש"מ

(תרפה) טעם. שאנחנו אומרים בהוידוי אנחנו ואבותינו חטאנו למה אנו מזכירים חטא אבותינו. לפי דגם אם חטא אדם אין לעשות עצמו רשע ממש נגד המקטרג. רק ירשיע עצמו במקצת. ויצדיק עצמו במקצת. וזהו שאנו תולים קצת החטא באבותינו דהיינו מה שאנחנו חטאנו הוא ע"י אבותינו שלא קדשו אותנו בקדושה שלימה. גם זה גרמה לנו שחטאנו. ובאמת אבותינו כבר הן בגן עדן ולא יזיק להם הקטרוג רק שאנו תולין בהם כדי שלא ליתן פתחון פה להמקטרג שאנחנו עצמינו חלילה עושים עצמינו רשעים. נועם אלימלך וישלח

טעם. שבמלת חטא. האל"ף אינו ניכר בההברה. לפי שהרשע בשעה שרוצה לעבור עבירה שוכח באלופו של עולם. דגל מחנה אפרים בליקוטים לפ' דברים בשם אא"ז הבעש"ט זללה"ה זי"ע

(תרפו) טעם. שאנו מהפכים את הסדר ואומרים זכור לנו ברית אבות כאשר אמרת וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואח"כ כרית אברהם. לפי דהגאולה של ישראל תלויה דוקא אם האבות אינן כסדר. דאיתא עמלק הי' מתגאה ואמר שהוא אדם גדול שר"ת עמל"ק. "עמרם "משה "לוי "קהת והשיבו לו ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. ר"ל אחרית וסוף התיבות מצדיקים הללו הוא מיתה. וזה הסוד שאנו אומרים וכור לנו ברית אבות דייקא דקשה אם אמר אבות למה אמר אברהם יצחק ויעקב וכי אין אנו יודעין שהם האבות אלא הוא הדבר אשר דברנו כשאנו מזכירין זכות ומבקשים הגאולה מוכרחים אנו להזכירם שלא כסדר. שאם אני אומר בתחנה אברכם אזי אין לו זכות אב כלל שאביו הי' תרח. ואם אני אומר בתחלה יצחק אזי אין לו רק זכות אב אחד ואנו אומרים ברית אבות. אבל יעקב יש לו ברית וזכות אבות. דרך משה בשם האריז"ל. ועי' ליקוטים סעיף ק"ט

(תרפז) עוד טעם. דאיתא במקובלים דסופי תיבות של ג' אבות אברה"ם