טעמי המנהגים קסז

להורות נתן למה האריכו ימים ועתה שהכינו כל זאת ורק להבין בדברים די בשבעים שנה. ולפ"ז האשה ששנותיה קצרים מאיש כמאמרם מיתה שכיחא בנשים א"כ אינו מספיק להם הזמן וצריכים בינה יתירה להשלים תמורת הזמן. ובפי' המשניות לרבי' בנדה שם נתן טעם דלכך בת י"ב שנה נדריה נבדקין לפי ששנותיה קצרים והדבר תמוה דבש"ס במקומו נתן טעם אחר ולפמ"ש דא ודא אחת הוא. דברי שאול פ' בראשית

(תרעה) טעם. שרגילין ללכת לבית הקברות בתענית. עי' לקמן סעיף תתרס"ז: עניני ראש

השנה

(תרעו) טעם. שמתחילין לתקוע שובר כר"ח אלול. משום שמשה עלה למרום בר"ח אלול לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה והקב"ה נתעלה באותו שופר לכן התקינו שיהיו תוקעין בשופר בחודש אלול בכל שנה כדי להזהיר לישראל שיעשו תשובה. טור סי' תקפ"א בשם פרקי דר"א

(תרעז) טעם. שנוהגין לעמוד באשמורת הבוקר. כי בכל לילה הקב"ה שט בי"ח עולמות והג' שעות אחרונות שט בעה"ז. לבוש שם סעיף א'

(תרעח) טעם. שהחזן מתחיל אשרי קודם שאומרים סליחות. מפני שהוא תהלה ושבח גדול להש"י. שם

(תרעט) טעם. שהמתפלל סליחות מתפלל גם תפלת יוצר באותו היום ותפלת מנחה. שהמתחיל במצוה אומרים לו לגומרה. שם. ועיין לעיל סעיף קכ"ט

(תרפ) טעם. שאם חל ר"ה יום ב' או יום ג' אז מתחילין לומר סליחות מיום א' שבוע מלפניו. מפני שנוהגים להתענות עשרה ימים עם י"כ ולעולם יחסרו ד' ימים מר"ה עד יה"כ שלא יוכלו להתענות. דהיינו ב' ימים ר"ה ושבת שובה ועי"כ לכך צריך להשלים ד' ימים קודם ר"ה וכדי שיהי' יום מסוים להתחלה תקנו ביום א' בכל פעם. שם. ועי' קיצור של"ה דאם יחיד אומר סליחות יאמר סליחות בלי אל מלך יושב וכן בלא ויעבור. ועי' או"ח סי' תקס"ה סעיף ה' דיכול לאמרם דרך קריאה בעלמא בניגון בטעמים. כתב קיצור של"ה טוב לעמוד כשאומרים סליחות ועכ"פ יעמוד כשאומרים אל מלך יושב וכו' וי"ג מדות

(תרפא) טעם. שהש"ץ מתעטף בציצית כשמשכימין לסליחות אע"פ שאין זמן ציצית. משום דאיתא הקב"ה נתעטף בציצית כש"ץ והרגיל למרע"ה י"ג מדות אלמא כשאומר י"ג מדות יתעטף בציצית. ומשנכנס אלול כשכותב