טעמי המנהגים קסו

(תרסט) טעם. שמפטירין במנחה בתענית ולא בשחרית. משום דכתיב בהפטרה דרשו משפט ועשו צדקה ואגרא דתעניתא צדקתא לעת ערב ומשום הכי נכון לאומרו בערב אחר שיעשו צדקה תוס' מגילה דף כ"א ע"א בד"ה הקורא

(תרע) טעם. שהש"ץ אומר עננו בין גואל לרופא. דכתיב ה' עורי וגואלי וסמיך ליה יענך כו'. ומה שאין היחיד אומר עננו בין גואל לרופא. משום דאין יחיד קובע ברכה לעצמו. ב"י סי' תקס"ו

(תרעא) טעם. שאין היחיד חותם כל תפלת עננו. בא"י העונה כעת צרה משום שאין רשות ליחיד לשנות מטבע הברכה של שומע תפלה לבוש סי' תקס"ה

(תרעב) טעם. שכיוונו רז"ל שהתענית יהי' דוקא יום שלם. משום שדם הנפש של אדם הוא משקל ח"י דינרין וכשיוצא מאדם משקל איסר אז טועם טעם מיתה. אבל לא פחות מזה וכשמתענה יום שלם אז נתמעט ממנו דם שיעור איסור וטועם טעם מיתה ואז מיתה ממרקת עונו אבל אם מתענה יום פחות שעה או ב' אינו מתמעט דמו שיעור איסר שלם ואינו טועם טעם מיתה להתכפר על עונו. כתונת פסים. ועי' בספר חסד לאברהם

(תרעג) טעם. דבנקבה כשהיא בת י"ב שנים ויום אחד חשבה התורה לגדולה לענין תענית וכן לענין שנדרים נבדקין והזכר אינו נחשב לגדול עד היותו בן י"ג שנים ויום אחד. משום דקים להו לחז"ל שהאשה מביאה שערות כשהיא בת י"ב שנים ויום אחד והאיש אינו מביא עד היותו בן י"ג שנים ויום אחד לפיכך אינו נחשב גדול עד זה הזמן א"כ האשה מטבעה ממהרת גדולתה מן האיש שכבר ידוע מדברי קבלה שהשערות הם סימני גדולות וכל זמן שלא הביאו שערות נחשבים כקטנים הילכך בת י"ב ויום א' משלימין מן התורה אם הביאו שתי שערות. עי' נדה דף מ"ה ע"ב ועי' לבוש סימן תרט"ז סעיף ב'

(תרעד) עוד טעם. דכתיב ויבן ד' אלקים. ודרשו במדרש כאן וכן הוא בנדה דף מ"ה ע"ב מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש בת י"ב שנה ויום א' נדריה נבדקים והאיש בן י"ג ויום א'. ולכאורה הוא שלא במשפט לתת לאשה בינה יתירה מאיש. והנראה בזה דהנה הקדמונים כתבו והטעם מה שחי' האנשים הראשונים אלף שנים ומאז ולהלאה הוקטנו השנים ושבעים שנה ימי שנותינו. לפי שהשכל אנושי קצר מהשיג כל דבר והזמן מספיק להוצאות הדברים מכח אל הפועל. והנה האנשים ההם הי' ראשונים בכל חכמה ומדע וכמה קשה להבין בדבר שלא נודע כלל לכך האריכו ימים להשלים בזמן מה שקצרו בשכל. ת"ש הוא החל להיות יודע ציד. הוא היה אבי כל תופש כנור