טעמי המנהגים קנז

(תרל) טעם. שאסור לבשל מיו"ט לצורך שבת. כדי שלא יבואו לבשל מיו"ט לחול שיאמרו ק"ו הוא מיו"ט לשבת אין מבשלין מיו"ט לחול לא כ"ש מיהו תקנו חז"ל שעל ידי עירוב תבשילין שיעשה מעי"ט לצורך שבת יכול לסמוך ולבשל אפי' לכתחלה מיו"ט לשבת. שכיון שהתחיל מעי"ט לבשל לצורך שבת לא הוי בישולו ביו"ט לצורך שבת אלא כגומר והולך בישולו ביו"ט מה שהתחיל מעיו"ט ודי בזה היכירה שידעו שכיון שאסור להתחיל ביו"ט לצורך שבת ק"ו דמי"ט לחול לגמרי אסור. לבוש סי' תקכ"ז. כתב הבאר היטב שם סק"ב וז"ל מהרי"ל סי' מניח הבשר על הטעלי"ר גם לקח לחם שלם ולקחו ללחם משנה בליל שבת ובמחרתו בסעודה ג' הי' ביצע עליו כיון דאתעביד ביה חדא מצוה ליעבד ביה מצוה אחריתא ובשל"ה כתב שלא ליקח עצם שפל אלא יקח חתיכה חשובה ואל תהי' מצוה זו קלה בעיניך ע"ש: ולאחר שהכין צרכי שבת יכול לאכלו. או"ח שם סעי' ט"ז

(תרנא) טעם. שנקרא עירוב. מפני שהוא מערב בישולי צרכי שבת וצרכי יו"ט לעשותן יחד והואיל והוא דרבנן מותר להניחו בעי"ט אפי' בספק משיכה. לבוש סי' תקכ"ז סעיף א'. וע"ל סעי' תקצ"ד וסעי' תקצ"ה: עניני תשעה

באב

(תרלב) טעם. כשמברכין ר"ח אם אומרים מנחם אם. שמנחם את הא"ב בשביל שכל הקינות הם באל"ף בי"ת וידוע שכל הבריאה נברא בא"ב וא"כ כאשר יהי' הגאולה יהי' הנחמה על הא"ב. (רמתי' צופי')

(תרלג) עוד טעם. שנקרא החודש הזה מנחם אב. שכביכול הקב"ה שמנחם א"ע כמו אב שמנחם א"ע בנעוריה בית אביה דרשו חז"ל כל שבח