טעמי המנהגים קנה

(תרטז) עוד טעם. דעצרת הוא לשון עצור ממלאכה ובימי הפסח וסוכות יש ימי חול המועד דמותרים במלאכת דבר האבד והאיך יקרא עצרת משא"כ בשבועו' דחד יומא ואסור גם במלאכת דבר האבד נקרא עצרת על שם שעוצרים ממלאכה. שם

(תריז) טעם. שנוהגין להעמיד אילנות בכהכ"נ ובבתים. כדי שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם. מ"א סי' תצ"ד סק"ה. ונוהגין לשטוח עשבים בבהכ"נ ובבתים וכר לשמחת מתן תורה שהיו עשבים סביב הר סיני שנאמר גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' ש"מ שהי' שם מרעה. לבוש שם

(תריח) טעם. שנעורים כל הלילה בליל השבועות ועוסקים בתורה. לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם כדאיתא במדרש לכן אנו צריכים לתקן זה. מ"א ריש סי' תצ"ד

(תריט) טעם שנוהגים לומר מגלת רות בחג השבועות. לפי שמגלת רות נכתבה ע"י שמואל הנביא ליחס את דוד המלך שבא מרות המואביה כי כן מן השמים הסכימו על הדבר וסוף המגלה מסיים עיקר היחוס מפרץ עד דוד לכבודו. כדאיתא בכמה מפרשים וביום חג השבועות נולד דוד כדמוכח מן הירושלמי שהביאו התוס' פרק קמא דחגיגה דוד מת בעצרת. וידוע שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים לפיכך נכון לקרות מגלת רות ביום הולדת את דוד המלך ע"ה לכבודו. (בנין אריאל)

(תרכ) עוד טעם. שנוהגים לומר מגילת רות בחג השבועות. זכר למעמד הר סיני שקיבלו אז ישראל סך תר"ו מצות נוסף על הז' מצות שנצטוו ב"נ ועולה ס"ה למספר תרי"ג ולזה נתקן לומר מגילת רות בחג זה כי רות מספר היא תר"ו. תשואות חן. וע"ל סעי' תקפ"ד וסעי' תקפ"ה

(תרכא) טעם. שנוהגין לאכול מאכל חלב יום א' דשבועות. שהוא כמו שני תבשילין שלוקחין בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה כך אוכלין מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר זכר לקרבן שתי הלחם שהיו מביאים ולכן כשאוכל חלב ואח"כ בשר דצריך לכ"א לחם מיוחד וצריך שני לחמים והוי זכר זה בזה מחצית השקל סי' תצ"ד סק"ז. כ' הכלבו נהגו לאכול דבש וחלב שהתורה נמשל להן כמ"ש דבש וחלב תחת לשונך

(תרכב) עוד טעם. כי חלב רמז לחסד גוון לובן ומה שנתן לנו את תורתו הוא מצד החס"ד הגמור והרחמי"ם כי גבר חסדו עלינו. להודיע לבריותיו ולגלות להם מסטורין דילי' והנה "להגיד "בבקר "חסדך ר"ת חלב. בני יששכר. וצריך לאכול גם בשר כי אין שמחה בלא בשר. הגהות מנהגים

(תרכג) עוד טעם. לפי שעד מתן תורה הותר להם בשר נחירה ובהמה טמאה ועכשיו אחר נתינת התורה נצטוו על השחיטה ועל מאכלות אסורות ונאסרו כל הכלי' ולא היו יכולים להגעיל הכלי' בשבת ביו"ט כי לכ"ע בשבת נתנה תורה ולא הי' להם מה לאכול והוכרחו לאכול מאכלי חלב וע"כ אנו