טעמי המנהגים קנד

(תרי) טעם. שהעולם קוראין ליום ב' של ר"ח סיון יום יחוס. לפי שעומד בין ר"ח ובין ג' ימי הגבלה ע"כ נקרא מיוחס. ועי' כעין זה תענית דף י"ח ע"א הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים עשאוהו כיו"ט עצמו. ועי' סנהדרין דף ק"ד ע"א דמש"ה לא מנו את אחז מפני שמוטל בין שני צדיקים יותם וחזקיה

(תריא) עוד טעם. משום דהשי"ת אמר למרע"ה בר"ח סיון שיאמר לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש והייתם לי סגולה מכל העמים. וביום ראשון לא אמר להם משום חולשא דאורחא עד יום ב' לחודש כמבואר בשבת דף פ"ז ע"א ע"כ קוראין ליום זה יום יחוס שנאמר לנו סדר יחוסינו מפי רועה נאמן בשם השי"ת. שער בת רבים

(תריב) עוד טעם. לפי שיוחס של ישראל הוא טעם לקבלת התורה הקדושה ע"ד דאיתא בילקוט בשעה שקיבלו ישראל את התורה נתקנאו בהם אוה"ע ואמרו מה ראוי אלו להתקרב יותר מכל האומות אמר להם הקב"ה הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לד' משפחות עמים כשם שבני אדם מביאים שנאמר ויתילדו על משפחותם. אזור אליהו פ' במדבר

(תריג) טעם. למנהג ישראל תורה היא שכותבין באגרתות בז' שבועות של ספירה למספר בני ישראל. לפי שאסור להסיח דעתו מהספירה שצריכין להיות שבע שבתות תמימות וכמ"ש בזוהר הקדוש דצריך דלא יתאבד מיני' חושבנא דא. מנחם ציון. וכתב וכן נהגתי בעצמי לומר כמה פעמים ביום בלי ברכה היום כר וכך לעומר: עניני חג

השבועות

(תריד) טעם שנקרא חג השבועות. כי נשבע הקב"ה שלא ימיר אותנו ואנחנו נשבענו לו שאין אנו ממירים אותו ח"ו. הרב עיר וקדיש אור החיי"ם בס' טור ברקת סי' תצ"ד. ואפשר שנקרא שבועות לרמוז שלקבל התורה מנינו ז' שבועות כאשה הנטהרת בז' נקיים. ולרמוז שלא ניתנה תורה עד אשר נטהרו בז' שבועות. וע"כ צריך לפרוש מטומאתינו תמיד ואז נקרב לתורה וע"כ נקרא חג השבועות. עי' מדב"ר קדמו"ת מערכת ש' אות ז"ך

(תרטו) טעם. שנקרא חג השבועות בשם עצרת. מפני שבכל החגים יש בהם שני מיני עבדות להבורא ב"ה. הא' הוא בעשיית המצוה השייך לחג פלוני בפסח אכילת מצה ודומיהן. והב' הוא איסור עשיית מלאכה ובחג שבועות אינו כן רק מצוה אחת דהיינו שאנו נעצרין מעשיית המלאכה ועל זה נקרא בשם עצרת. קדושת לוי: