טעמי המנהגים קנג

(תרד) טעם. של ל"ג בעומר. משום דכל ימים שאין אומרים בו תחינה לא מתו תלמידי ר"ע והם ימי פסח. ב' ימים דר"ח אייר. וא' דר"ח סיון. ז' שבתות. בס"ה י"ז ימים. וא"כ נשארו ל"ב ימים עד מספר מ"ט שבהם מתו התלמידים וע"כ שמחים ביום הל"ג. מהרי"ל. ועי' פ"מ סי' תצ"ג דא"א תחנון אף במנחה שלפני ל"ג בעומר. ואם הוא ביום א' אין אומרים צ"צ בשבת שלפניו. מפני שהוא כמו תחנון. לבוש שם

(תרה) טעם. למה התינוקות מורים בקשת בל"ג בעומר. כי בההוא יומא הוא הלולא דרשב"י וכל יומא דרשב"י לא נראתה הקשת והנה ביום עלותו למרום עושין הסימן בקשת לרמז הזה. בני יששכר בשם הרב הצדיק הקדוש מהרמ"מ זצוק"ל

(תרו) טעם. על מנהג בני ישראל שנוהגין להרבות באור ביומא דהלולא דרבי שמעון. דהנה ר"ש כשהי' מגלה רזין ביום ההוא באדרא קדישא. אמר (ד' רצ"א ע"ב) וז"ל והשתא בעינא לגלאה רזין קמי' דקוב"ה וכו'. והאי יומא לא יתרחק למיעל לדוכתי' כיומא אחרא דהא כל יומא דא ברשותי קיימא עכ"ל. רצ"ל שהי' היום מתארך באורו ולא הי' רשות לאור היום להתחשך. היינו שיתפנה מן העולם עד שנתן לו ריש רשות וזה יורה כי כל האורות בטלים ומשמשים אל האור כי טוב. היינו רזין סתימין דאורייתא אשר גנוז בה אור הגנוז לצדיקים והצדיקים המבינים ברזין דאורייתא הנה מאירים באויר הגנוז בה. ע"כ אור היום ההוא הי' מתארך ושמר פקודתו של ר"ש. הנה לבעבור זה מרבין אור ביום ההוא. בני יששכר

(תרז) עוד טעם. לפי שהז' שבועות של ספירה הם כנגד הז' קולות והספירה החמשית הוא כנגד קול ד' חוצב להבות אש. ע"כ בל"ג בעומר שהספירה הוא הו"ד שבהו"ר והוא ג"כ הלולא דרבי שמעון ע"כ מרבין באור ביום ההוא. שמעתי מידידי הרב הגדול מו"ה משה זאב ני'

(תרח) טעם. שנהגו הנשים (ובכנה"ג כתב ה"ה אנשים) שלא לעשות מלאכה לאחר שקיעת החמה בימים שבין פסח לעצרת לפי שבין פסח לעצרת מתו תלמידי ר"ע קרוב לשקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה ולאחר שספרו מותר במלאכה תיכף. ט"ז סי' תצ"ג סק"ג. ועי' פ"מ שם דלאחר ל"ג בעומר יש להתיר מלאכה ע"ש

(תרט) טעם. שאין אומרים תחנון בתחלת ר"ח סיון עד ח' בו דהיינו אחר אסרו חג. דמיד בב' סיון א"ל משה לקדשם לתורה. מ"א סי' תצ"ד ס"ק ד':