טעמי המנהגים קנב

בעצרת דאינו אלא יום אחד אין חוששין. מ"א סי' תצ"ב ס"ק א' ועי' תוס' קדושין דף פ"א ד"ה סקבא. וטעם. שאין מתענין אותם בחודש ניסן ותשרי. בניסן אין ומתענין אותם כיון שיצא להם רובו של חודש בקדושה ע"כ נוהגין קדושה ויו"ט בכל החודש שאין מתענין בו חוץ מן הבכורות שמתענין בע"פ זכר לנס שמתו בכורי מצרים ובכורי ישראל ניצולו. ובתשרי אין מתענין בסופו לפי שהוא מרובה במועדות לכך מתענין אח"כ. לבוש סי' תצ"ב ועי' ב"י שם ועי' לעיל סעי' תס"ז ואם יש מילה או חתונה באותו שבת נוהגין לברכו במנחה משום מהיות טוב אל תקרי רע מ"א שם סק"ג. ובשבת שמברכין ר"ח אין להזכיר התענית שנאמר ביום טובה הי' בטוב מכ"ש בשבת והוא ר"ח. מהרי"ל

(תקצט) עוד טעם. משום שהאויר משתנה באלו זמנים ויש לחוש לסכנת שינוי האויר שיזיק ח"ו לבריות לכך מתענין שלא יזיק להם שינוי האויר. לבוש שם

(תר) עוד טעם. שמתענין בה"ב לאחר חג המצות ולאחר חג הסוכות. בשביל הגשמים במרחשוון מתענין בשבת ראשונה בעבור יורה שיורה על הזרעים לברכה. ובאייר מפני שלא תלקה בשדפון ובירקון. ספר חסידים אות רכ"ז

(תרא) טעם. שנוהגים בכל המקומות שלא לישא נשים בין פסח לעצרת. שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי. טור סי' תצ"ג

(תרב) עוד טעם. לפי שמשפט רשעים בגיהנם לר' יוחנן בן נורי' מפסח ועד עצרת. ועוד שהם ימי דין על התבואה ולכך העומר בא מן השעורים. שבלי הלקט. ולכן אין אומרים זמן בספירה. אליה' זוטא סי' תצ"ג ועי' מ"א שם ס"ק א' דאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות רקודין ומחולות ע"ש

(תרג) טעם. שהחודש אייר הוא נבחן ומנוסה בחכמת הרפואה שהוא מסוגל לרפואה להריק האצטומכא מן העיפושים וחולשת המרה. משום דהנה כל החולשת והחולאים עפ"י הרוב באים מן המאכלים שאינם לפי מזג האדם והנה בחדש זה התחיל המ"ן לירד לחם אבירים לחם הנבלע באיברים ולא הי' בא מזה שום חולי ושום מכאוב נמצא בחדש הזה נתרפאו כל החולאים ע"כ נשאר טבע קיים שהחדש הזה סגולה לרפואה. בני יששכר. (ועתה בעוה"ר אומרים חודש מייא הוא מסוגל לרפואה). עוד טעם. שלכן התחלת שערי רפואה בזה החדש כי הוא ר"ת "אני "יהו' "רופאך (מצאתי):