טעמי המנהגים קנא

(תקצה) עוד טעם. שלובשין ביו"ט בגדים טובים יותר משל שבת. וכן נהגו להרבות במיני מאכלים יותר משבת. לפי שכל דבר הבא לפרקים חביב על האדם ביותר. שהרי האדם מכבד יותר רבו או אביו הבא לפרקים משהוא תדיר אצלו א) יוסף אומץ אות תשצ"ט

(תקצו) טעם. למה שמנקדין הלחם משנה בשבת אחר הפסח במפתח דוקא. ומנהג אבותינו בודאי תורה הוא. והנה י"ל ע"ד הכתוב פתחי לי אחותי רעיתי. וידוע מאחז"ל שהש"י מבקש מהכנ"י פתחי לי כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. וידוע דהכנ"י כלה קרואה וגם נקרא בבחי' לחם. ע"ד כ"א הלחם אשר הוא אוכל. והנה ידוע דבפסח היו כל השערים ומוחין עילאין פתוחים ואח"כ ננעלו התרעין וצריכין אנו לפותחן ולזה אנו מנקדין הלחמים הק' משבת זו במפתחות לרמז בזה שאנו פותחין מעט ע"י מצות שבת וה' הטוב יפתח לנו את אוצרו הטוב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים ופתח. וכאשר נתן לאבותינו המן בחודש אייר שמברכין בשבת זו. אוהב ישראל

(תקצז) עוד טעם. כי הנה בעת הזאת כשאכלו ישראל מן המן מהקרבת העומר ואילך לא אכלו עוד מו המן כמש"ה ויאכלו ממחרת הפסח מעבור הארץ. ואמרינן בגמרא ממחרת הפסח אכול עד השתא לא אכול ומאז והתחילו לאכול מתבואת הארץ. והיו ישראל צריכין לפרנסה כי עד עתה הי' להם המן. וזאת ידוע שלכל דבר יש שער כמו שאנחנו מתפללין שיפתח לנו השי"ת שטרי פרנסה ומזה נשתרבב המנהג להיות עושין צורת מפתח על החלות לרמז שיפתח לנו השי"ת שערי פרנסה. שם

(תקצח) טעם. שנוהגין להתענות ענות שני וחמישי ושני אחר הפסח וכן אחר חג הסוכות שחוששין שמא מתוך משתה ושמחה באו לידי עבירה אבל