טעמי המנהגים קמט

ומשתחוים רווחים וזה הי' נגד טבע והענין הוא כך כי כל רגל ורגל היו באים נשמת אברהם יצחק ויעקב לבהמ"ק של מעלה עם כל נשמת הצדיקים והמקדש של מטה הי' מסתלק והי' הבהמ"ק של מעלה יורדת למטה ומקדש של מעלה הוא רוחני ולכן הי' יכול לקבל כל כלל ישראל ולכן עכשיו שחרב הבית בעונינו צריכין אנו להזכיר נשמות אבותינו הקדושים בכלי רגל ורגל כדי שיהיה זכותם עומדת לנו ולזרעינו לעד אמן. קב הישר פ' פ"ו בשם מהר"י ז"ל. וכשמזכיר נשמות לא יאמר בעבור שאני נודר צדקה בעד הזכרת נשמתם (רק יאמר בעבור שאתן כו') שמא ח"ו יעכב בתשלומי הנדר שנדר ואז יהפך אליו אותו הנשמה שנדר צדקה בעבורו למקטרג. שם

(תקפח) טעם. שמזכירין נשמות ואומרים אם הרחמים אף ביו"ט דהיינו ביום ח' של פסח ובח' של סוכות ובב' של שבועות. מפני שקורין בהם כל הבכור (או עשר תעשר) ובפ' זו כתוב איש כמתנת ידו נודרין לצדקה בעד המתים ג"כ ויה"כ מזכירין ג"כ הואיל ויום הדין הוא מזכירין נשמת המתים. נועם מגדים

(תקפט) טעם. למנהג כשמזכירין נשמות מי שיש לו אב ואם הולך לחוץ מבית הכנסת. משום שאם יהי' שם שמא יאמר עמהם וברית כרותה לשפתים. (לשון חכמים סי' כ"ד)

(תקצ) עוד טעם. לפי שאם הכל יאמרו יזכור ויהי' עסוקים בדבר זה ואלו יהי' שותקים אמרינן בברכות שלא יהיו הכל עסוקים וכו' וקצת יש לחוש לעין הרע בכה"ג וכדאמרינן ביבמות דף ק"ו אית לך אבא ואמא במתא א"ל אן יהב בהו עיניו ושכיבן ע"ש שערי אפרים שער י' סי' ל"ב

(תקצא) טעם. כשחל אחרון של פסח בשבת מחליפין הסדר אומרים באחרון של פסח אותותיך ראינו או בעין. משום שיש בו שבטי יה שיסדו רבי שמעון הגדול ומשום כבודו אומרים אותו אחר אהוביך אהבוך מישרים יוצר