טעמי המנהגים קמח

(תקפב) טעם. שבחוה"מ פסח בשבת בהפטרה מסיימין מקדש השבת בלבד ואין מזכירין פסח לא באמצע ולא בחתימה. משום דאלמלא שבת אין הפטרה בחה"מ. ט"ז שם ס"ק ה'. אבל בשבת בחה"מ של סוכות מסיים והזמנים משום דחלוקים במוספין חמיר טפי. מ"א שם ס"ק ח'

(תקפג) עוד טעם. לפי שבשבת חה"מ דסוכות מוציאין ב' ס"ת מה שאין עושין כן כל שאר ימי חה"מ דסוכות דאין מוציאין רק אחת. ובפסח אינו מוציאין בשבת של ח"ה יותר משאר ימים דמוציאין כל יום ב' ס"ת. מטה משה אות תרע"ז ומפטירין בחה"מ של פסח היתה עלי. כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונצחון גוג ומגוג בתשרי ע"כ מפטירין בניסן העצמות היבשות. ובתשרי ביום בוא גוג. טור שם

(תקפד) טעם. שנוהגים לומר שיר השירים בשבת של חה"מ. מפני שמפורש בו ענין יציאת מצרים. ובסוכות קהלת. מפני שהם ימי שמחה וכתיב בקהלת ולשמחה מה זו עושה. ובשבועות רות. דאיתא בילקוט רות רמז תתקצ"ו מה ענין רות אצל עצרת שנקראת בזמן מתן תורה ללמדך שלא נתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני כו'. מ"א סי' ת"צ ס"ק ח'. ונוהגין לומר ביום ב' דשבועות כי עיקר נתינת התורה בז' הי'. עי' מ"א ר"ס תצ"ד ופ"מ סי' ת"צ סק"ח

(תקפה) עוד טעם. שנהגו לקרות בחג המצות שיר השירים. מפני שהוא מדבר מגאולת מצרים שהוא תחלת שעבודן של ישראל וגאולתן ראשונה שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה. וגם בחג השבועות נהגו לקרות רות. מפני שכתוב בו בתחלת קציר שעורים והוא זמן הקציר. ועוד טעם אחר, לפי שאבותינו לא קבלו את התורה ולא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים כדאיתא בפ' החולץ. ורות גם הוא נתגיירה כדאיתא בפ' החולץ. וגם בשמיני חג עצרת נהגו לקרות קהלת. מפני שכתוב בו תן חלק לשבעה וגם לשמונה. אלו שבעת ימי החג ושמיני חג עצרת ר"ל לפי שהוא חג האסיף להזהיר על תרומות ומעשרות ונדרים שלא לעבור עליהם בבל תאחר בשלש רגלים. ועוד טעם אחר. כי שלמ"ה בחג אמרו בהקהל כמו שכתוב במועד שנת השמטה ובחג הסוכות בבא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים הטף וגו' וכתיב ויקהלו אל המלך שלמה בירח האיתנים בחג וגו' ואז אמרו בהקהל להוכיח את ישראל ע"כ יתכן לאמרו בחג. אבודרהם. ועי' לקמן סעי' תרי"ט ועי' ליקוטים סעי' ק"ח

(תקפו) טעם. דאם חל יו"ט בשבת אין חותמים אחר מגן אבות בהזמנים. משום שהרי אם אין שבת אין אומרים מגן רבות ביו"ט וא"כ למה יזכור של יו"ט בברכה זו שאינה באה בשביל יו"ט. מס' שבת דף כ"ד ע"ב

(תקפז) טעם. שמזכירין נשמות באחרון של ימים טובים. לפי שאחת מעשרה ניסים שהיו במקדש הוא שכל ישראל היו נכנסים לבית המקדש ג"פ בשנה בחג המצות. ובחג השבועות. ובחג הסוכות. והיו עומדים צפופים