טעמי המנהגים קמא

(תקמא) טעם. שאין מברכין על ההלל שבתוך הסעודה. מפני שאין אומרים אותו על השלחן בתורת קריאת ההלל אלא בתורת שיר והודאה בלבד וגם פוסק באמצע ומברך ברכות הרבה ומרבה בשיחת דברים בסעודה ואוכל ושותה לכך אין מברכין עליו. אבודרהם. ועי' לעיל סעי' תק"ב

(תקמב) טעם. שקורין בליל פסח הלל מיושב. מפני שחולקים אותו אין מטריחין אותו לעמוד. ועוד שאז דרך הסיבה וחירות. ספר התניא סי' ל"ב. וטעם. שאומרים הלל מעומד דכתיב הללו עבדי ה' העומדים. ט"ז סי תכ"ב ס"ק ד':

(תקמג) טעם. חלוקת הלל. מפני דחצי הלל דקודם הסעודה מדבר הכל ביציאת מצרים ושייך לכל ההגדה שקודם הסעודה דאיירי כולה ביציאת מצרים אבל חצי הלל האחרון וגם רוב סיפורי ההגדה שאחר הסעודה מדברים ושאר הגאולות ובגאולה העתידה. לכך קבעוה יחד אחר הסעודה. ומטעם זה נוהגין לומר שפוך חמתך קודם לא לנו. ונוהגין לפתוח הפתח כשמתחילין שפוך חמתך על הגוים וגו' להראות שאנו בטוחים בשם יתברך וליל שמורים הוא ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על הע"א. לבוש סי' ת"פ

(תקמד) טעם. כשיגיע ללפיכך נוטלין כל א' וא' כוסו. מפני שבאים לפתוח בשיר והלל. ומצינו באגדה מנין שאין אומר שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן וכו'. פרדס הגדול סי' קל"ב

(תקמה) טעם. כשחל פסח במוצ"ש יאמר להיפך מן הפסחים ומן הזבחים. משום דאין חגיגה קריבה בשבת. אלי' רבה סי' תע"ג ס"ק ל"ו

(תקמו) טעם. שמברכין על כל כוס וכוס. כיון דכל חדא וחדא הוי מצוה בפ"ע מברכין על כל אחד ואחד. מ"א סי' תע"ד

תקמז) עוד טעם. כיון שבשעת אמירת ההגדה יש היסח הדעת מהשתיה ואינו עולה אז על לבו שישתה אח"כ עי"ז יש הפרד גמור בין הכוסות וראוי לקבוע על כל או"א ברכה בפ"ע משא"כ לגבי ברכה אחרונה כיון שלא הי' בו גדר שביעה והסתפקות וקביעות הדעת שלא ישתה עוד לא חל עליו חיוב ברכה אחרונה. אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל: