טעמי המנהגים קמ

טעם אחר שאין לברך על קריאתה. מפני שהוא מצוה שאין לה קצבה ידועה ואפי' בדבור בעלמא שידבר בענין יציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח. ונקראה הגדה. ע"ש והגדת לבנך ביום ההוא וכו'. ועוד מפני שמגיד בה ענין יציאת מצרים והנסים ונפלאות שעשה עמנו הקב"ה באותו זמן. אבודרהם. ועי' פ"מ סי' תע"ג ס"ק כ"ט וז"ל אמירת הגדה אין לומר בהסיבה אלא באימה ויראה ע"ש

(תקלח) טעם. שנוהגין לזרוק מעט מן הכוס באצבעו כשיגיע לדם ואש ותמרות עשן. וכן כשמזכיר המכות דצ"ך עד"ש באח"ב. זכר למה שנאמר אצבע אלהים הוא וא"כ יש לזרוק באצבעו חק יוסף סי' תע"ג ס"ק ל"ד. ועוד לרמז שע"י המכות הי' נחסר מהם כל פעם ומתמעטין

(תקלט) טעם. שרבי יהודא הי' נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב. וכי אין אדם יודע ליקח מכל תיבה אות אחת ולעשות סימן. לפי שבתהלים אינם סדורים המכות כמו שהן סדורין בפרשה לפיכך נתן ר' יהודא סימנים הללו להודיע שסדר הפרשה עיקר. שבילי הלקט הלכה רי"ח. ועי' שם עוד טעמים

(תקמ) עוד טעם. משום דבעל הגדה נקט מכות בכורות ולא נקט הכי באינך. דאינהו היו המכה עצמה ור"י בא להורות בסי' שגם הבכורים היו מכה עצמה כמ"ש במדרש למכה מצרים בבכוריהם שהבכורים עצמן הכו לאביהם למהר לשלחם. יסוד האמונה: