טעמי המנהגים קלח

(תקכד) טעם. שטובלין שני פעמים. הא' זכר לגאולה כדכתיב ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף. והב' נגד הגלות שהי' בחטא מכירת יוסף דכתיב ויטבלו את הכתונת בדם. (מעשי ה'). והטעם. שמטבל בחומץ. כי כן הי' משועבדים תחת מעוול חומץ. (של"ה)

(תקכה) עוד טעם. לזכר על ב' טבילות שטבלו יליד בית ומקנת כסף. עוד טעם. כנגד שתי הזאות אחת על המשקוף ואחת אל המזוזות. דעת זקנים

(תקכו) טעם. שנהגו לפרוס המצה קודם הגדה. כדי שנא יאמר הא לחמא עניא אלא על מצה פרוסה כדאמרינן בפסחים מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. אבודרהם

(תקכז) טעם. שמטמינין האפיקומן. כדי שיראו התינוקות וישאלו מפני מה מטמינין המצה ועדיין לא אכלנו ומתוך התשובה נבא לספר יציאת מצרים ומוזגין מיד כוס שני כדי שישאלו התינוקות למה שותין כוס שני קודם הסעודה. לבוש שם סעיף ו' וסעיף ז'. וראוי לכורכה בתוך המטפחת וליתנה בין הכרים. מטה משה אות תרכ"ז

(תקכח) טעם. שעושין מצה אפיקומן ואין עושין מרור אפיקומן הלא שניהם כתובין בפסוק אחד כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. לפי שמצה בזמן הזה דאורייתא ומרור מדרבנן. הלכך עבדינן למצה אפיקומן זכר לפסח שהוא מדאורייתא ולא עבדינן למרור אפיקומן זכר לפסח לפי שהוא מדרבנן. ספר התניא סי' מ"ח

(תקכט) טעם. המנהג שהתינוקות חוטפין האפיקומן בליל פסח. שעל ידי זה לא ישנו ויתעוררו לשאול וזה שאמרו בש"ס פסחים דף ק"ט ע"א חוטפין מעה בליל פסחים. חק יעקב סי' תע"ב ס"ק ב'

(תקל) טעם. נכון בהגבהת הקערה באומרו הא לחמא עניא. המפרשים כתבו טעם להגבהה זו כדי שישאלו וטעם זה הוא רחוק. רק י"ל כפשוטה עפ"י המדרש מאשפות ירים אביון אלו ישראל שהיו משוקעין במצרים והקב"ה הגביהן וזהו רמז שאומרים הא לחמא עניא שרומז על עניות במצרים ומגביה