טעמי המנהגים קלו

בד"ה קפא. והצרכנו לומר שהתליע בתלוש שאם התליע במחובר אסור באכילה על כל פנים אפי' ימות. (כל בו)

(תקטז) טעם. שנקרא חרוסת. זכר ללבינה שהי' מעשה חרסין. מרדכי בשם ירושלמי בע"פ

(תקיז) טעם. שאוכלין כרפס. מפני שהוא נוטריקון ס' פרך כלומר ס' ריבוא עבדו עבודת פרך. מ"א סי' תע"ג ס"ק ד'

(תקיח) טעמם שאין מברכין על החרוסת עם היותו מצוה. משום שאין מצוה באכילתו. (יעב"ץ)

(תקיט) טעם. המרור. זכר לומררו את חייהם ועיקר המצוה היא בחזרת שתחלתו מתוק וסופו מר זכר לומררו את חייהם בפרך. תחלה בפ"רך ואח"כ בפרך ונוהגין לחזור אחר חסא אפי' לקנותו בדמים יקרים דשמא סימנא מילתא הוא כלומר לרמוז דחס רחמנא עלן ושמעתי דחסא הוא מה שאנו קורין זערזו"ך בלשון פולין. לבוש סי' תע"ג סעי' ה'

(תקכ) טעם. שנהגו העם לעשות בליל פסח שלש מצות. זכר לשלש סאין שאמר מהרי שלש סאין ופסח הי'. ובציעתה זכר לקריעת ים סוף וירדן