טעמי המנהגים קלה

(תקי) טעם. למה תקנו חז"ל נגד ד' לשונות של גאולה ד' כוסות יין דוקא הי' להם לתקן ד' מינים אחרים באכילה או באמירה ובסיפור נגד ד' לשונות הללו. אבל להיות שאמרו רז"ל יכולני לפטור את כל העולם מן הדין מיום שחרב בית המקדש דכתיב שכורת ולא מיין היינו שאין להם דעת כשכור עברו יין ואין מעשי קטן כלום והאי דיצה"ר החזיק בנכסים אין מחזיקין בנכסי קטן (היינו מי שאין בו דעת) והנה הוא שעמדה לאבותינו כמערים בהגיע תור הגאולה הגם שהי' הקטרוג הללו עע"ז והללו וכו' כי הוא שעמדה בשעת הקטרוג עת שכרות הוא לנו קטנות הדע"ת ואין כאן דין ויכולני לפטור וכו' שנאמר שכורת ולא מיין ע"כ נגד ד' לשונות של גאולה התקינו חז"ל יי"ן המשכ"ר כי הוא שעמדה אין לסט"א טענת חזקה כי החזיק בנכסי קטן מבלי דעת ומעשיו אינו כלום כי בגלות נאמר שכורת ולא מיין. ומטעם זה. אמרו חז"ל בימי הפורים חייב אדם לבסומי וכו' כי נתחייבו על שהשתחוו וכו' והי' הטענה להנצל וכו' עת שכרות וכו' שכורת ולא מיין. (בני יששכר) ומטעם זה המנהג כשאומרים והוא שעמדה לאבותינו אוחזין את הכוס כי הוא שעמדה לנו כנזכר לעיל. שם

(תקיא) טעם. שהנשים חייבות בארבע כוסות. מפני שהנשים היו עיקר באותו הנס שבזכות נשים צדקניות נגאלו משא"כ בסוכה. מ"א סי' תע"ב ס"ק ט"ז

(תקיב) טעם. שאין מברכין אקב"ו לשתות ד' כוסות כמו על נר חנוכה שהוא מדרבנן. לפי שאינו עושה ביחד כמו מגילה אין קורין אותה סירוגין וד' כוסות אם שתתן בבת אחת לא יצא ע"כ אין לברך דאין ד' כוסות אז לברך עליה כלל. (רקח)

(תקיג) טעם. שלוקחין שני תבשילין ורוע וביצה. אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה וזרוע ע"ש זרוע נטוי' והוא זכר לפסח שהי' נצלה בשפוד ע"ג גחלים וביצה זכר לחגיגה שהי' מקריבים בי"ד ונאכל עם הפסח וביצה הוא לשין ביעא בלשון ארמי כלומר בעי רחמנא לפרקינן. והזרוע אין אוכליו בלילה וביצה אוכלין. דבלאו זכר לחגיגה יש בה טעם משום אבילות בית המקדש. כמ"ש הרמ"א סי' תע"ו שליל ט"ב נקבע באותו לילה של חג הפסח. ט"ז סי' תע"ג סק"ד

(תקיד) טעם. החרוסת. זכר לטיט שהי' ישראל משתעבדין בו במצרים ועושין אותה ממיני פירות מתוקים ומרורים וחומץ ומתבלין אותם בתבלין לדמותה לטיט שיש בו מכל דבר ונותנין בה תפוח זכר לתחת התפוח עוררתיך. ואגוזים ע"ש דכתיב אל גינת אגוז ירדתי. טור סי' תע"ג ועי' אבודרהם

(תקטו) עוד טעם. כדי להמית את הקפא (פי' מין תולעת יש במרור והוא מת ע"י החרוסת) שבמרור שלא יזיקנו. תוס' פסחים דף ט"ו ט"ב