טעמי המנהגים קכו

(תסח) טעם. שקורין השבת שלפני הפסח שבת הגדול. מפני שלקחו כ"א שה לפסחו לשחוט אלהיהם ואותו שנה הי' עשור לחודש בשבת ועי' שבת דף פ"ז ע"ב) ולא הי' רשאין לומר להם דבר כדאיתא במדרש רבה פ' בא כשלקחו פסחיהן באותו שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה הי' עושין כך אמרו להם זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות מלחמה והרגו מהם הרבה הה"ד למכה מצרים בבכוריהם. וא"ת לפי טעם זה הוי לי' למיקרי לכולהו יומי דמעשור לחודש עד ערב הפסח ימים גדולים דבכולם נעשה נס. וי"ל שעיקר הנס הי' בהתחלת שאז הי' עיקר קהיון שיני המצרים אבל אחר שעבר היום הראשון כיון דדשו דשו. ב"י סי' ת"ל. והא שאין קובעין יו"ט בעשור לחודש אפי' חל בחול מפני שקבעו בו תענית שמתה בו מרים. מ"א שם

(תסט) עוד טעם. לפי שמאחרין העם בשבת שלפני הפסח לשמוע הדרשה עד אחר חצות סמוך למנחה עד שדורשין שם הלכות ביעור והלכות שמירת המצות הלכות מלאכת יו"ט הלכות חולו של מועד הלכות עשיית ליל ערב פסח ועוד כדי לספר גבורות אלהינו איך באו אבותינו במצרים איך הוציאם בתועפות ראם לו וקרע לנו את הים ולספר ולדרוש בקהל את כל אשר עשה ומושך הרבה והעם אין נפטרין לבתיהן עד שישמעו שיגמור כו' מפני משך זה נראה בעיני העם היום גדול וארוך יותר מיום אחר. וע"כ קראו לשבת זה שבת הגדול כיוצא בדבר אתה אומר צום הגדול. צומא רבא. לפי שכל היום הן עומדין בבהכ"נ להתפלל נראה היום ארוך וגדול ומנהג בני אדם כשאין הולכין לכאן ולכאן כל היום אלא יושבין במקום אחד ואין להם מה לעשות מנהג לומר כמה זה היום גדול. שבילי הלקט הלכה רכ"ה

(תע) עוד טעם. לפי שהוא שבת ראשון שנכנסו ישראל למצות. פר"ח סי' ת"ל

(תעא) עוד טעם. דהנה וספרתם לכם ממחרת השבת באת הקבלה ממחרת יומ"א טב"א דיו"ם טו"ב נקרא ג"כ שב"ת והאפיקורסים שאינם מאמינים בקבלת תורה שבע"פ נתפקרו בזה. והנה הרבה ענינים עשו חז"ל לפרסם הדבר ולהוציא מלב המינים ע"כ גם זאת עשו להיכר וקראו לשב"ת שלפני הפסח שבת הגדול מכלל דאיכא שבת קטן בשבוע הבאה היינו יו"ט הראשון של פסח שנקרא ג"כ שב"ת ששביתתו הוא קטן משביתת יום השבת. (בני יששכר)

(תעב) טעם דמפטירין וערבה בשבת הגדול. משום דכתיב בה הנה אנכי שולח לכם את אליהו וגו'. שהוא דומה לבשורת משה הגאולה במצרים והוי מעין המאורע בכל שבת הגדול. ואותם שאין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בע"פ. טעם אחריתא הוא. משום דכתיב בה הביאו את המעשר