טעמי המנהגים קכז

אל בית האוצר וגו' דהיינו ביעור המעשר בשנה רביעית דשמיטה וזמן הביעור לא הי' אלא בע"פ כמו שפי' רש"י בפרשה כי תבא כי תכלה לעשר וגו'. לבוש סי' ת"ל

(תעג) טעם. למנהג שהרב דורש בשבת הגדול ובשבת תשובה. משום שבעת שהוציאנו ממצרים הי' משה דורש לפני בני ישראל בשבת שלפני פסח הלכות הפסח כדאיתא במדרש. וגם איתא בשעה שהחכם יושב ודורש הקב"ה מכפר עונותיהם של ישראל וע"כ דורשין בשבת תשובה. בני יששכר

(תעד) עוד טעם. כי להיותינו בעו"ה שה פזורה בעיירות וכפרים וקודם שבת הגדול ושבת שיבה מתקבצים אל העיר וקהלה שהרב שם וחונים שם כל ימי החג לכן הניחו הדרשה עד עת קיבוץ נדחי ישראל. מחצית השקל סי' תכ"ט סק"א ועי' לעיל סעי' ת"ג

(תעה) טעם. שנהגו לשפוך מים צוננים על הכלי אחר הגעלה. דאיתא בזבחים בפרק דם חטאת דף צ"ז מריקה בחמין ושטיפה בצונן כו' מידי דהוה אגיעולי גוים מדמינין לקדשים. (רקח). ובס' לקוטי מהרי"ל כתב. הטעם. כי ע"י הגעלה פולטת הכלי מה שבלעה ונשאר הפליטה על הכלי לכך צריך שטיפה. ועי' חק יוסף סי' תנ"ב דבדיעבד אין קפידא אף שלא שטף כלל ועי' תוס' ע"ז דף ע"ו ע"א בד"ה מכאן

(תעו) עוד טעם. שנהגו לשפוך מים צוננים על הכלי אחר הגעלה. כדי שלא יחזרו מי הגעלה ויבלעו בכלי. מהרי"ל

(תעז) טעם. שאסור להגעיל שום כלי בן יומו אפי' קודם שעה ה'. (וגם יש במים ס'. מהרי"ל. ועי' באר היטב סי' תנ"ב ס"ק י"ד). משום גזירה דכלי של איסור דלא מהני לי' הגעלה כ"ז שהוא ב"י שחוזר ובולע ממי הגעלה דלא שייך בו נ"ט בנ"ט. מ"א סי' תנ"ט סק"ט: