טעמי המנהגים קיב

תיבות וכשתכפלם יהיו רמ"ח. ומן הדין הי' לכופלו פעם אחרת אלא מפני טורח הצבור תקנו לכפול הפסוק הראשון והאחרון בלבד ויחשב כאלו כופלו כולו ולכך תקנו, לאומרו במוצ"ש שהוא תחלת השבוע כדי לשמור רמ"ח אברים כדאמרינן כאלה הדברים רבה ברמ"ח תיבות שיש בק"ש. שמור מצותיו וחיה. שמור רמ"ה תיבות שבק"ש והקב"ה ישמר רמ"ח אברים שלך. אבודרהם

(תו) טעם. שיש נוהגין למנוע מלומר ויתן לך בביהכ"נ מפני שעדיין לא ברכו מאורי האש. ואין נכון להנות מהנר. כי רוב העולם אינם יכולים לומר בעל פה. לכן טוב יותר לומר אחר הבדלה אשל אברהם סימן רצ"ח

(תז) טעם. מה שאנו מהפכין פסוקי הברכה בויתן לך במוצאי שבת. שהרי התורה הזכירה תחלה ברכת פרי בטן ואח"כ ברכת הטנא ואנו מזכירין ברכת הטנא חחלה ואח"כ ברכת הבטן. משום שאנחנו עכשיו בגלות המר הזה וכל יום קללותיו מרובה מיום שלפניו. ולכך יש להקדים ברכת הטנא. ספר החיים

(תח) טעם. שאין מבדילין אלא על היין לפי שנסתלקה נפש יתירה הנוספת באדם בשבת ונחלש ומתעצב בכניסתו לימי, הטורח והעינוי מבדיל על היין להמשיך עליו כח מהגבורה ולעורר השמחה. תולעת יעקב

(תט) טעם. שמריחין הבשמים במוצאי שבת. כדי לעשות נחת רוח לאדם על שהלכה ממנו הנשמה היתירה האבודה במוצאי שבת שנאמר שבת וינפש כיון משבת ווי אבדה נפש. וכשחל יו"ט במוצ"ש אינו צריך לבשמים שעונג יו"ט עולם כבשמים. אבודרהם. ועיין תוס' פסחים דף ק"ב ע"ב בד"ה רב

(תי) טעם. שאין מברכין על הבשמים במוצאי יו"ט. דליכא נשמה יתירה ביו"ט. תוס' ביצה דף ל"ג ע"ב בד"ה כי

(תיא) טעם. שמברכין על האור במו"ש. לפי שהתחלת בריאתו במו"ש כמו שמצינו באגדה בירושלמי במוצ"ש זימן הקב"ה לאדם הראשון שני רעיפים והקישן זה בזה ויצא מהם האור ובירך בורא מאורי האש. כל בו. וע"ל סעיף תשע"ו וסעי' תשע"ז

(תיב) טעם. שתקנו חז"ל בורא מאורי האש בלשון רבים כיון דטובי נהורי איכא בנורא. שלהבת. אדומה. לבנה. וירקרקת. מס' ברכות דף נ"ב ע"ב. וטעם. שאבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. כי אחרי שפסקו