טעמי המנהגים קט

שיר המעלות חזר התהום לאחוריו ונעשה קיום למעשה בראשית לכך אומרים אותו ג"כ עם מזמור ברכי נפשי. ארחות חיים סי' רצ"ב בשם כרם שלמה:

(שצד) טעם. שאומרים בקיץ פרקי אבות. לפי שהעת ההוא זמן תענוגות בני אדם. לזאת תקנו דברי מוסר ויראת ד' להשיב לב האדם לעבודת הבורא יתברך. שם

(שצה) טעם. שאין אומרים ברכו נפשי ולא פרקים בשבתות שחל בהן יו"ט. משום דקיי"ל בכל היו"ט חציו לד' וחציו לכם וכיון שהוא במנחה שהוא אחר חצות שהיא בחצי שלנו אין אומרים כלום. שם סי' ת"ל

(שצו) טעם שחייבו לאכול שלש סעודות בשבת. מפני שהאוכל אכילה גסה יצטרך להרחיק זמן האכילה שאחרי' וכשיראה שהוא מצוה לאכול שלש סעודות לא יאכל בשום סעודה מהם כ"א בשיעור שיוכל לאכול בהגיע זמן הסעודה שאחריה נמצאו כל סעודותיו לשם מצוה ולשובע נפשו וישאר לבו פנוי לעסוק בתורה ונמצא כובש יצרו בסלקי האוכל מלפניו בעודו תאב לו וכשיעשה זה ביום המנוחה כל שכן שיעשה כן ביום המלאכה שלא יכבד עליו לבטלו ממלאכתו אבודרהם. ועי' לבוש סי' רצ"א סעיף א' שהחיוב שלש סעודות הוא מהתורה שכן דרשו מס' שבת דף קי"ז ע"ב מדכתיב תלתא זימני היום בפסוק אחד. ויאמר משה אכלוהו היום. כי שבת היום לד'. היום לא תמצאוהו בשדה. ודרשו דאכולהו קחי אכל תלתא היום שבקרא ע"ש

(שצז) טעם שקוראים לסעודה שלישית שלש סעודות. לפי שבזה הוא מקיים כל הסעודות כי הראשונות גם הוא רעב ויש לו הנאה הגם שהוא