טעמי המנהגים קז

(שפב) עוד טעם לפי שצרה אחרונה שלא נהיתה כמוה תהי' ט' חדשים והיום האחרון הוא יהי' בשבת ותכבד הצרה מכל שלפניו עד עת מנחה יהי' נענין ויבא הגואל: ספר התניא סי' י"ט

(שפג) עוד טעם. שאנו אומרים במנחה בשבת ואני תפלתי לך ה' עת רצון כו' ואז נקרא רעווא דרעווין. משום שאז עלה במחשבה לפניו להבראות כי התחלת הבריאה הי' ויהי ערב ויהי בוקר יום א' והרצון העליון שקודם הבריאה הי' בשבת שקודם יום א' שהתחיל הבריאה ואז עלה במחשבה לפניו לברוא בחסדו וטובו להטיב לנבראיו. ולכן בכל שבת במנחה מתעורר כביכול זה הרצון הקדום. ולזה אנו מתפללין עת רצון שיתגלה הרצון שהי' להיטב לברואיו בעת הזאת שעת מנחה. זרע קודש פ' חקת בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מנחם מענדיל מרימנאב זצוק"ל

(שפד) טעם. שמתעטף בציצית קודם שיאמר ואני תפלתי. כי בציצית יש בחי' תפלה כענין שנאמר תפל"ה לעני כי יעטוף. בני יששכר חדשי כסלו טבת מאמר ג' סי' מ"ו. ואין מכסים הפנים בטלית. לרמוז כי אז מתגלה מצח דעתיק וגם אנו מגלים מצח שלנו. יעב"ץ בשם כאר"י

(שפה) טעם. שאין אומרים במנחה של יו"ט ואני תפלתי. כיון דאין קורין בתורה מ"א סי' רצ"ב. וכשחל בשבת אומרים ואני תפלתי. פ"מ שם סק"א. (שפו) עוד טעם. משום דשכיחה שכרות א"כ האיך נשבח בעצמנו ואני תפלתי. יעב"ץ

(שפז) טעם. שקורין בתורה במנחה בשבת. משום יושבי קרנות פי' רש"י יושבי חניות כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי תיקן בגינייהו קריאה יתירה והוא מעשרה תקנות שתיקן עזרא. בבא קמא דף פ"ב ע"א

(שפח) טעם שאין הש"ץ רגיל לומר קדיש במנחה בשבת אחר קריאת ספר תורה וכן במנחה בתענית. מפני שאין אומרים קדיש אא"כ אומר שום דבר בתחלה שכך נהגו לומר במנחה בכל יום בתחלה אשרי ואח"כ עומד הש"ץ ואומר קדיש קודם תפלה וכאן יאמר קדיש על חנם כיון שכבר אמר אשרי קודם קריאת ספר תורה לכך נהגו שלא לומר קדיש אחר קריאת ס"ת בתיבה עד שיחזור התורה ויעמוד ויאמר קדיש ויתפללו הצבור אבל בשבת בשחרית וכן בימים טובים ובראשי חדשים ובתענית בשחרית כיון שאומר אשרי בתיבה לאחר שנכרך ס"ת אומר קדיש אחר קריאת ס"ת לאלתר וקדיש שחוזר ואומר קודם לתפלה אחר שהחזיר ס"ת אומרו על אשרי שהוא תפלה אחרת. ויש מקומות שנהגו לומר במנחה בשבת אחר קריאת ס"ת מזמור שיר ליום השבת ולפי זה הי' יכול לומר קדיש אחר קריאת ס"ת והקדיש האחר הי' בא על המזמור. אבודרהם. (ואנו אומרים המזמור