טעמי המנהגים קו

לא קבלו ברצון כי אם ע"י כפיי' אבל שבת במרה נצטוו קודם הכפיי' והיינו באהבה. רבי מרדכי יפה סי' קפ"ח סעי' ו'

(שעז) טעם. שאומרים בשבת וי"ט ור"ח בבהמ"ז מגדול בחול"ם ובחול מגדיל בחיר"ק. מפני שהשבת הוא מלך גדול כנגד החול ומגדול הוא מלא בוא"ו וחול"ם בוא"ו הוא מלך גדול ומגדל הוא חסר יו"ד וחיר"ק בלא יו"ד הוא מלך קטן. ועוד מגדל הוא בתהלים ועדיין לא הי' מלך ומגדול הוא בנביאים וכבר הי' דוד מלך. אבודרהם

(שעח) טעם. שאומרים סדר קדושה שבת במנחה ולא בשחרית. כי סדר קדושה בכל יום לשמור מדין גיהנם לכך הניח למנחה כדי לצנן אש של גיהנם ודחו סדר קדושה בהשכמה מפני ריבוי תפלות. רוקח סי' שס"ב ועי' איר סי' רצ"ב ס"ק א'. ובספר המנהיג כתב מ"ש במנחה שבת ולא בשאר מנחת לפי שסדר קדושה מגאולה מדבר ובזכות שבת הן נגאלין ע"כ. ועי' לעיל סעי' קמ"ב

(שעט) עוד טעם. מפני טורח הציבור שלא יכבד על הזקנים והעוברות והמניקות אם יאחרו כל כך בבית הכנסת ויצומו עד אחר אמרם כל הסדר כל בו

(שפ) עוד טעם. שאומרים סדר קדושה שבת במנחה ולא בשחרית מפני שמן המנחה ולמעלה מתעוררת מדת הדין ובקדושה זו מתעוררים הרחמים ובתפלת שחרית אין צריך לאומרו כי מדת הרחמים שולטת. ובימות החול אומרים אותה בשחרית. מפני שבחול ימי הרעה שולטים ואחר שחרב ביהמ"ק אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו כי בזכות העבודה הי' העולם מתברך. ועתה נצטרך לומר זה לבסם העולם קצת כדאמר בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסדרי דקדושה ואיהא שמיא רבא דאגדתא. סידר של"ה

(שפא) טעם. שאומרים בשבת במנחה ואני תפלתי. לפי שישראל אומרים לפני הקב"ה אע"פ ששתינו אנו מתפללים לא כשאר אומות. טור סי' רצ"ב וביום הכיפורים אין אומרים אותו לפי שמתענין. שם סי' תרכ"ב: