טעמי המנהגים קה

(שעא) טעם. שהרבה צדיקים נוהגין שבשעת שנותנים המאכל על השלחן אומרים זמירות או יצוו לא' לפתוח פיו בשירי זמרה. ע"ד שאמז"ל למה נקרא שמו לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. כי עי"ז נתוסף קדושה על המצות. ומטעם זה המנהג בין החסידים שהחיטים שקצרו למצות מצוה תולין אותם בביהמ"ד ומטעם זה אומרים אז ג"כ הזמירות. כדי להרבות עליו הקדושה ויהי' מאכל דאסויתא. משכנות הרועים

(שעב) טעם. שנהגו לאכול מלייתא היא פשטידא או דייסא בשבת. דמשום שלא ירד המן בשבת לכך יש לעשות איזהו דבר לזכר. עי' רמ"א סי' רמ"ב ועי' תוס' פסחים דף ק' ע"ב בד"ה שאין

(שעג) עוד טעם. לפי דשבת בראשית הוא דוגמת שבת שלעתיד לבוא, שהוא יום שכולו שבת וכן אנחנו עושין כמה דברים בשבת זה דוגמת שבת שלעתיד והיינו לאכול בשר ודגים נגד סעודת שור הבור וסעודת לויתן ומקדשין על היין נגד יין המשומר לע"ל וכבר אמרו רז"ל דלכך נקרא רקיע שחקים שבו שוחקים מן לצדיקים לע"ל. ולכך יש לעשות זכר למן ההוא. כי לטעם זכר למן שהי' מונח בקופסא טל למעלה וטל למטה הא מן לא ירד בשבת. הגאון בעל תורת

חיים

') (שעד) טעם. שאומרים בשבת בבה"מ רועינו זוננו אע"ג דאסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת. משום דטופס הברכות כך הוא. טור סי' קפ"ח ועי' מ"א סי' רפ"ח ס"ק י"א דאינו אסיר שאלת צרכיו אלא כשמבקש על חולי או פרנסה ודומה לו שיש צער לפניו ע"ש

(שעה) טעם. שאם חל יו"ט או ר"ח בשבת אין לדלג רצה והחליצנו ולהזכיר שבת ביעלה ויבא ובתפלה מדלגין תפלות השבת כלן ואומרים תפלות יו"ט ומזכירין בהם השבת. מפני שרצה והחליצנו הוא בקשת הגאולה כנגד השבת שאם ישמרהו ישראל כראוי יהי נגאלין ונשמטין מן הגלות. אבודרהם

(שעו) טעם. שתקנו בנוסח רצה דשבת לנוח בו באהבה. הוא משום דכל התורה