סוטה לב:
Sotah 32b · סוטה · free full Hebrew text
Open in the reader →גְּמָ' פָּרָשַׁת סוֹטָה מְנָלַן דִּכְתִיב וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר
תָּנוּ רַבָּנַן מַשְׁמִיעִין אוֹתָהּ בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת עַל מָה הִיא שׁוֹתָה וּבַמָּה הִיא שׁוֹתָה עַל מָה נִטְמֵאת וּבַמָּה הִיא נִטְמֵאת
עַל מָה הִיא שׁוֹתָה עַל עִסְקֵי קִינּוּי וּסְתִירָה וּבַמָּה הִיא שׁוֹתָה בִּמְקִידָּה שֶׁל חֶרֶשׂ
עַל מָה נִטְמֵאת עַל עִסְקֵי שְׂחוֹק וְיַלְדוּת וּבַמָּה הִיא נִטְמֵאת בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְּמֵזִיד בְּאוֹנֶס [אוֹ] בְּרָצוֹן וְכׇל כָּךְ לָמָּה שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל מַיִם הַמָּרִים
וִידּוּי מַעֲשֵׂר מְנָלַן דִּכְתִיב וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְיָלֵיף אֲמִירָה מִסּוֹטָה בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר
אֲמַר לֵיהּ רַב זְבִיד לְאַבָּיֵי וְלֵילַף אֲמִירָה מִלְּוִיִּם מָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ
דָּנִין אֲמִירָה גְּרֵידְתָּא מַאֲמִירָה גְּרֵידְתָּא וְאֵין דָּנִין אֲמִירָה גְּרֵידְתָּא מֵעֲנִיָּיה וַאֲמִירָה
תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר אָדָם אוֹמֵר שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם
שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ מִן וִידּוּי הַמַּעֲשֵׂר גְּנוּתוֹ בְּקוֹל רָם מִמִּקְרָא בִּיכּוּרִים
וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִפְּנֵי מָה תִּקְּנוּ תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת עוֹבְרֵי עֲבֵירָה שֶׁהֲרֵי לֹא חָלַק הַכָּתוּב מָקוֹם בֵּין חַטָּאת לְעוֹלָה
לָא תֵּימָא גְּנוּתוֹ אֶלָּא אֵימָא צַעֲרוֹ כִּדְתַנְיָא וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים וְכׇל מִי שֶׁאֵירַע בּוֹ דָּבָר צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לָרַבִּים וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים
גּוּפָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִפְּנֵי מָה תִּיקְּנוּ תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת עוֹבְרֵי עֲבֵירָה שֶׁהֲרֵי לֹא חָלַק הַכָּתוּב מָקוֹם בֵּין חַטָּאת לְעוֹלָה
וְלָא וְהָא אִיכָּא דָּמִים דַּם חַטָּאת לְמַעְלָה וְדַם עוֹלָה לְמַטָּה הָתָם כֹּהֵן הוּא דְּיָדַע
וְהָאִיכָּא חַטָּאת נְקֵבָה עוֹלָה זָכָר הָתָם מִיכַּסְּיָא בְּאַלְיָה
תִּינַח כִּבְשָׂה שְׂעִירָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר הָתָם אִיהוּ דְּקָא מַיכְסֵיף נַפְשֵׁיהּ דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְאֵיתוֹיֵי כִּבְשָׂה וְקָא מַיְיתֵי שְׂעִירָה
חַטָּאת דַּעֲבוֹדָה זָרָה דְּלָא סַגִּי דְּלָאו שְׂעִירָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר הָתָם נִיכְּסִיף וְנֵיזִיל כִּי הֵיכִי דְּנִכַּפַּר לֵיהּ
קְרִיַּת שְׁמַע מְנָלַן דִּכְתִיב שְׁמַע יִשְׂרָאֵל בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ
תָּנוּ רַבָּנַן קְרִיַּת שְׁמַע כִּכְתָבָהּ דִּבְרֵי רַבִּי וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּכׇל לָשׁוֹן
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אָמַר קְרָא וְהָיוּ בַּהֲווֹיָיתָן יְהוּ
וְרַבָּנַן אָמַר קְרָא שְׁמַע בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ
וְרַבָּנַן נָמֵי הָא כְּתִיב וְהָיוּ הַהוּא שֶׁלֹּא יִקְרָאֶנָּה לְמַפְרֵעַ
וְרַבִּי שֶׁלֹּא יִקְרָאֶנָּה לְמַפְרֵעַ מְנָלֵיהּ נָפְקָא לַהּ מִדְּבָרִים הַדְּבָרִים וְרַבָּנַן דְּבָרִים הַדְּבָרִים לָא מַשְׁמַע לְהוּ
וְרַבִּי נָמֵי הָכְתִיב שְׁמַע הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנֶיךָ מָה שֶׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ וְרַבָּנַן סָבְרִי לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאׇזְנוֹ יָצָא
Meforshim on this daf
- רש"י על סוטה Rashi on Sotah
ולנו במקומן - בבית מלונם בגלגל ושם הקימו את האבנים:
- תוספות על סוטה Tosafos on Sotah
איהו הוא דקא מכסיף נפשיה - תימה והא אמר בשמעתא קמייתא דמנחות (דף ג.) דבין זכרים לנקיבות לאו דעתייהו דאינשי ואמר רבי התם דווקא אמרי [הכי] דאין מעשיו מוכיחים מפני שסומכין השומעין על דבורו שהוא שוחט חטאת לשם עולה אבל בסתמא כי הכא ודאי מרגישים בדבר:
- באר שבע על סוטה Be'er Sheva on Sotah
וידוי מעשר מנלן. דסד"א נילף ממקרא בכורים כיון דסמכן הכתוב בהדי הדדי. כן נ"ל:
- בן יהוידע על סוטה Ben Yehoyada on Sotah
אָדָם אוֹמֵר שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם. הקשה הרב עיון יעקב ז"ל והלא וודוי מעשר ומקרא בכורים בחדא פרשה כתיבי ומקרא בכורים קדים, למה מהפך רשב"י בברייתא שהתחיל בודוי מעשר תחלה? עיין שם. ונראה לי בס"ד דאין זה דקדוק דודאי עדיף למנקט השבח…
- חידושי אגדות על סוטה Chidushei Agadot on Sotah
מפני מה תקנו תפלה בלחש כו'. פרש"י כדאשכחנא בחנה וקולה לא ישמע עכ"ל ויש לדקדק דהכא קאמר טעמא כדי שלא לבייש עוברי עבירה ובפ' מי שמתו אמרינן ביה טעמא אחרינא המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה ופרש"י שם כאילו אין הקב"ה שומע תפלת לחש עכ"ל ויש ליישב דודאי אם היו…
- חדושי הלכות על סוטה Chidushei Halachot on Sotah
גמרא דנין אמירה גרידא מאמירה גרידא ואין דנין אמירה גרידא מענייה ואמירה כצ"ל הגירסא וכפרש"י ומהרש"ל כתב לקיים גירסת הספרים דנין ענייה ואמירה לדברי התוס' לקמן ואין שם הכרע כמ"ש לקמן ואין זו סוגיית התלמוד דמה לו להזכיר כאן דנין ענייה ואמירה כו' וק"ל:
- חכמת שלמה על סוטה Chokhmat Shlomo on Sotah
רש"י בד"ה אלו נאמרין בכל לשון גרסינן כצ"ל והס"ד:
- גליון הש"ס על סוטה Gilyon HaShas on Sotah
גמ' ורבנן דברים הדברים לא משמע להו. עיין לעיל דף יז ע"ב תד"ה דכתיב:
- מראית העין על סוטה Marit HaAyin on Sotah
רבי שמעון בן יוחאי אומר אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם וכו'. אפשר לרמוז בזה פסוק עוד יאמרו באזניך בני שיכוליך צר לי המקום גשה לי לי ואשבה ויש לדקדק מאי עוד. והרב הגדול מהר"ר יוסף דוד ז"ל פירש במ"ש רז"ל במכת הדם כשהיה שותה ישראל ומצרי כאחד היה מים…
- פתח עינים על סוטה Petach Einayim on Sotah
מפני מה תקנו תפלה בלחש וכו'. מה שהקשה הרב באר שבע בתוספותיו על פי מ"ש מהרש"א באגדתיה לק"מ. ולשון תקנו דקשיתיה. לדברי מהרש"א יש לישב דהיה להם לתקן שיאמרו הכל בקול רם ותו לא הוה מקטני אמנה ולמה תקנו כה"ג להכי קרי לתפלה בלחש תקנה משום דמשמע ליה דחנה שהתפללה בלחש…
- רש"ש על סוטה Rashash on Sotah
רש"י ד"ה אל האשה. משמע דברים הנכנסים בלבה כו'. לכאורה סותר קצת למה שפי' לעיל (טו ב) במשנה ונתן אל המים משמע שלא יהא נבלע בתוכן:
- תוספות שאנץ על סוטה Tosafot Shantz on Sotah
אל האשה משמע דברים הנכנסין בלבה כדמפרש ואזיל ומיהו מה שפ"ה דמהאי קרא יליף לה בספרי אינה ראיה ואין בכך למחוק גירסת הספרים דמצינו בכמה מקומות שחולק על תלמוד שלנו כגון גבי האי דאמר בגמ' לק' בפ' בתרא שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה הורגין אותו ונפקא לן מן ולארץ…