בן יהוידע על סוטה לב

אָדָם אוֹמֵר שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם. הקשה הרב עיון יעקב ז"ל והלא וודוי מעשר ומקרא בכורים בחדא פרשה כתיבי ומקרא בכורים קדים, למה מהפך רשב"י בברייתא שהתחיל בודוי מעשר תחלה? עיין שם. ונראה לי בס"ד דאין זה דקדוק דודאי עדיף למנקט השבח ברישא כי כן המדה בכל מקום להתחיל בכי טוב ואף על גב דצריך לסיים בכי טוב חוששין להתחלה טפי מן הסיום לכך הקדים ענין השבח. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ דשבחו בקול נמוך הוא לעיכובה כדי שלא ירום לבבו ויתגאה בפני השומעין והוי דינא אך גנותו שפירושו צערו בקול נמוך הוא עצה טובה ולהכי נקיט דבר שהוא לעיכובא ברישא עד כאן דבריו נר"ו. ומה שאמר גְּנוּת בְּקוֹל רָם לפי הסלקא דעתיה שהוא 'גנות ממש' נראה לפרש הטעם שעושה בקול רם על דרך מה שאמר הכתוב כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲו‍ֹן אֶפְרַיִם (הושע ז, א) שאם צדקת הצדיק אינה שלימה תגדל ותתפאר לפי רשעת הרשע ואם יזכיר האדם רשעת אחרים שהרשיעו והשם יתברך סלח להם ולא כילה אותם יהיה מזה סנגוריא לעצמו דראוי לסליחה שלא הרשיע הרבה, ולכן מזכיר אֲרַמִּי בקול רם שמזכיר רשעת לבן ומזה יצא תועלת גדולה להשבטים שבטי י־ה שאבי אמותם כל כך היה רשע ולא הלכו בדרכיו ובזה תגדל תפארת צדקתם ואז תגין על זרעם. והנה הגם כי מדבר גנות זה יצא סנגוריא לא ירגישו המקטרגים בזו הסנגורייא כדי לקטרג ולטעון על דברים אלו כלום אלא ניחא להו בהזכרת גנות זה ולכך אומר אותה בקול רם. וכן בכמה עניינים כיוצא בזה שהוא מזכיר גנות אחרים שחטאו ולא עשה בהם כליה כדי שיצא מזה סנגורייא לעצמו שיהיה ראוי לסליחה מכל שכן אז אומר אותה בקול רם דאין המקטרגים מרגישים בסנגורייא היוצאה מדברי גנות אלו שמזכיר זה בקול רם ואדרבה שמחים הם! מה שאין כן אם מזכיר שבח צריך להזכיר בלחש כדי שלא ירגישו בו המקטרגים. ולזה אמר שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם והמקשן חשב מה שאמר 'גנותו בקול רם' איירי בכל גנות שיהיה דהיינו אפילו גנות עצמו שעבר עבירה גם כן יזכיר אותה בקול רם ולכן מקשי מן רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי שתקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש עוברי עבירה אם כן שמע מינה דאין לומר גנות עצמו בקול רם! ותירץ מאי גנותו? צערו! וכמו האי גוונא דמצורע דטמא טמא יקרא. והא דיליף זה מן מאמר ארמי שאומר בקול רם, התם נמי גנות זה אינה גנות ממשי להאומר דאם לבן רשע, הוא אינו רשע ורק יש לו בזה גנות מצד הבושה שהוא מתבייש להגיד שלבן אבי אמותינו היה רשע כל כך שרצה להיות אֹבֵד אָבִי שבקש לעקור את הכל ובזה נתרצה קושית הרי"ף ז"ל. ובאופן אחר תרצתי קושית הרי"ף ז"ל שהקשה כיון דמספרים גנות לבן שבקש לאבד את אבינו אם כן אין זה גנות שלנו דמה לנו וללבן אבי אמותינו ד'מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם' כתיב (במדבר א, יח) . עיין שם. ונראה לי בס"ד מה שאמר 'אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי' (דברים כו, ה) לאו על אשר בקש לעקור את הכל קאי אלא קאי על המרמה שעשה לו שהחליף לאה ברחל שזו המרמה היתה גרמא וסיבה שירדו אבותינו מצרימה וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפרשת כי תבא בטוב טעם ודעת, עיין שם. ועל כן זו המרמה קרי לה גנות לגבי יעקב אבינו ע"ה דהיה חכם גדול ופקח גדול והיה לבן יכול לרמותו בדבר זה דאפילו קטן דלא חכים אינו מתרמה בכך ולכך הזכרת מרמה חשיבה גנות מצד יעקב אבינו ע"ה ואם כן זה גנותו של איש ישראל האומר ומזכיר הדבר הזה. והגם שבאמת שאם לא היה רצון מאת ה' לא היה יכול לבן לרמות מכל מקום לעיני הרואין נחשב זה גנות חס ושלום מצד יעקב אבינו ע"ה אשר לבן היה יכול לו בכך.