פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ח:ד:ז
Sirilio on Yerushalmi Terumos 8:4:7 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 8:4:7) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →תמן תנינן. במס' בכורות פ' כל פיסולי המוקדשין:
אפילו מת אין מקיזין לו את הדם. פירש"י ז"ל אפילו מת אם לא יקיזוהו אין מקיזין לו את הדם ואפי' במקום שאין עושה בו מום דיכול לחזור ולהתרפאות המכה והכי מפ' בפסחים מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה במקום שאין עושה בו מום אתי למיעבד במקום שעושה בו מום בדבר שאין מתכוין אסור דהוי מטיל מום בבכור. והכא מפ' דמדאורייתא הוא דאסר ר' יהודה ואפילו אין עושה בו וכדלקמן:
דר' יהודה כר"ג. ר' יהודה דאומר אע"ג דמית ואזיל לאיבוד לא יקלקלנו ולא יתקננו כר"ג דאמר לא יחדש בה דבר:
ודרבנין כר' אליעזר. רבנן אוסרין לקלקלו ומתירין לתקנו אם יכול לעשות בלא מום יקיז שלא ימות, כר' אליעזר דאסור לגרום לה טומאה אלא מצניעה שלא תטמא:
ר"ש כר' יהושע. דשרי להטיל מום קודם שימות כדי שיראה לאכילה ובמום אחר כר' יהושע דאמר יגרום לה טומאה כדי שתיראה לזילוף:
והא תני בשם ר"ש יקיז ואע"פ שמתכוין לעשות לו מום. ולהתירו דס"ל דנשחט באותו מום כיון דלא היה דעתו להטיל בו מום כדי להתירו אלא עכשיו כדי שלא ימות לא קנסינן ליה והכי איתא התם בבכורות:
אתיא כר' יהושע אחרייא. ר' יהושע אחריתי דהיינו ר"ש ואליבא דר' יהושע דס"ל דתלויה שרי לטמויה בידים וכדלעיל:
תפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן כר"ש. האי דקאמר ר"ש דיקיז ונשחט על אותו מום לא קאי אבכור אלא אקדשים שחייב באחריותן כגון שאמר הרי עלי שלמים והפריש א' ואחזו דם בהאי מותר להטיל מום ולאכלו בפדיון על מום זה דס"ל במרובה דקדשים שחייב באחריותן דהדיוט מיקרו ולית בהו אזהרה דכל מום לא יהיה בו ולא פליגא ר"ש דברייתא על ר"ש דמתני':
טעמא דר' יהודה. דאפילו מת ואפילו אינו עושה בו מום אין מקיזין לו את הדם:
על הארץ תשפכנו כמים. גבי בכור בעל מום כתיב ומשמע מיעוטא דכתיב רק דמו לא תעשה בו דבר כדי שתאכלנו אלא לשופכו אבל לא לרפאות הבכור:
בפיסולי המוקדשין כתיב וכו'. דכתיב רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר וכו' ובפסולי המוקדשין מוקמינן לה דדרשינן תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב וסמיך ליה רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים ומי איכא למ"ד בפיסולי המוקדשין אסור להקיזן אם אחזן דם והא אפילו להטיל בו מום שרי כדאיתא בפ' כל פיסולי המוקדשין ובפ' כל המנחות באות מצה:
מה מום מכשירין אף דם מכשיר. האי קרא קא אתי למידרש דדם פיסולי המוקדשין מכשיר ולמעוטי דם קדשים דגרסינן בפ' השוחט א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מנין לדם קדשים שאינו מכשיר שנא' על הארץ תשפכנו כמים דם הנשפך כמים מכשיר וכו' וליכא למימר דמיבעי ליה למדרש דדם מכשיר כמים דהא מדם חללים ושתה נפקא כדאיתא בתוספתא ובהשוחט:
כל מים לא יהיה בו. דקרי ביה לא יהיה בו שלא יטיל בו מום:
בשעה שאינו לרצון. דהוי בעל מום דאין לך מום גדול מזה שהרי ימות:
אתה רשאי וכו'. ואינו נשחט עליו משום גזרה דרבנן:
אפילו כולו מום אי אתה רשאי להטיל בו מום. מדהוה ליה למיכתב מום לא יהיה בו וכתב כל מום לא יהיה בו וכתב כל מום לרבות אפילו כולו מום כגון זה לא נטיל בו מום אחר דרבנן דמתני' ס"ל כר"מ דהתם בפ' כל פיסולי המוקדשין. והתם מפ' דרבנן דברייתא דהיינו כר"ש דמתני' כל מום מאי דרשי ביה כדאיתא התם: