פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ח:ד:ד
Sirilio on Yerushalmi Terumos 8:4:4 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 8:4:4) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →ה"ג ועוד אתון אמרין חבית השנייה כר"מ ולית ר' יוסי מודי בה והתני בד"א בבור שאין בו כדי להעלות אבל בבור שיש בו כדי להעלות אפילו כל שהיא אסור לטמות. דהך ברייתא אמתני' דחבית שנשברה קיימא והכי מוקי לה ר' יוסי בר חנינא להך מתני' פ"ק דפסחים דגרסינן התם א"ר יוסי בר חנינא מחלוקת שנפלה לפחות ממאה סאה של חולין טמאים אבל נפלה למאה של חולין טמאים דברי הכל תרד ותיטמא ואל יטמאנה ביד ותניא כוותיה התם. ופירש"י ז"ל מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע שנפלה לפחות ממאה חולין טמאים שאין בגת התחתונה אלא פחות ממאה חולין טמאים דאין תרומה בטלה בהן ופסדי לגמרי דתרומה צריך א' ומאה לבטלה ומשו"ה שרי ר' יהושע לטמאה בידיו אבל היו בתחתונה ק' חולין מאה חביות כמו זאת של תרומה דברי הכל לא יטמאנה ביד ואפילו הם פחות מרביעית הואיל ולא פסדי חולין ותרומה עולה בהן וחזו בימי טומאתו כדמעיקרא לזר. עכ"ל. והשתא אתא לאקשויי להו אמאי דאמרי דחבית שנייה דמתני' דר"מ קתני לה דשרי טהורה ודאי לטמא בידים כר"מ ולא ר' יוסי. ומקשי להו דהא ברייתא מפ' למתני' דמיירי דוקא שנפלה לפחות ממאה דאין בבור היין כדי להעלות התרומה ופסדא לגמרי דלא חזיא לא לכהן ולא לישראל כדפרישנא במתני'. ולדידכו דר"מ היא ולא ר' יוסי כך שרי לטמות כשנפלה למאה כמו לפחות ממאה דר"מ תני התם מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח ומשמע להו להני אמוראי כריש לקיש דמפ' התם דמדבריהם היינו ממחלוקתו של ר' אליעזר ור' יהושע חבית שנייה דס"ל לר' יהושע כיון דסופה לאיבוד אזדא שרי לטמוייה ביד ובערב הפסח נמי לא שנא והתם אמרינן דדייקא מתני' כוותיה דריש לקיש דמדר' יהושע יליף ר"מ וכיון דלכהן אתי פסידא דביין הוא דעסקינן הא שרי לטמויי בידים ואפילו איכא מאה. ועוד מן הדא דתנינן א"ר יוסי אינה היא המדה. דפליג עליה דר"מ וקאמר אין הנדון דומה לראיה אין שריפת תרומת חמץ בפסח שאתה דן ולמד ממתני' דחבית דומה לדברים שאתה מביא ראיה מהם משמע דלא פליג עליה בדין דחבית:
מאי כדון. היכי מצינן לאוקמי הך מתני' כר' יוסי:
הכא התורה חסה על ממונן של ישראל. ולהכי שרי ר' יהושע לקבולה בכלים טמאים שלא תפסיד את החולין כיון שאין בבור כדי להעלות:
התורה חסה על ממונן של ישראל. בפ' אלו טרפות גרסינן הכי ופירש"י ז"ל בת"כ נפקא לן מוצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הבית ולא יטמא כל אשר בבית, א"ר מאיר וכי מה איכפת לן שאמרה תורה להמתין שלא יראה הכהן את הנגע ולא יאמר טמא עד שיהו הכלים נפנין אם תאמר כלי בגדיו ועציו ומתכות מטבילן והן טהורין על מה חסה תורה על כלי חרס ופכיו שאין להן טהרה במקוה אלא שבירה כל כך חסה תורה על ממונן של צרי עין ק"ו על ממונן של צדיקים ע"כ: ותמן. בערב הפסח גבי שריפת פת של תרומה מאי הצלה איכא כי היכי דשרינן לטמוייה:
זו לעצמה וזו לעצמה. שצריך להסיק שתי היסיקות ומאי אינה המדה דקאמר ליה, מדה ומדה היא:
ומשני' דס"ל לר' יוסי להפסד מרובה חששו ולא להפסד מועט וחבית שנייה דמתני' הפסד מרובה וחששו. ודפסחים חילוק דשתי היסיקות להיסק א' הוא הפסד מועט ולא חששו והכי מוקי לה בגמ' דילן. והשתא אע"ג דר' יוסי פליג אמתני' דפסחים אדר"מ בההיא דתרומה טמאה וטהורה מודי הכא דשרי לטמויי בידים כדפרישנא וכדקתני בברייתא דאין בבור כדי לעלות ומתני' דסיפא בין כר"מ בין כר' יוסי דהפסד מרובה הוא ורישא בין כר"מ בין כר' יוסי. דר"מ נמי ס"ל דתלויה אסור לשורפה וכי שרי לטמות הטהורה בידים היינו כי אזלא לאיבוד כגון איסור חמץ אבל לא אזל' לאיבוד לא דמוקמינן לה לרישא לקמן אליבא דר' יוסי דפליג אחברייא בחבית של שמן דראויה להדלקה ולא פסדא ולא שרי ר' יהושע אלא גרמא:
כמ"ד מדברי ר' עקיבא ומדברי ר' חנינא סגן הכהנים ולא שמעת מינה כלום. הראיה שהבאת דמתני' מודי בה ר' יוסי מדקתני אינה היא המדה אינה ראיה דדילמא חברייא לא מפרשי מתני' דפסחים דתנן מדבריהם למדנו וכו' כפירושא דריש לקיש וכדכתבינן דקאי אפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע אלא מפרשי למתני' כפירושא דר' יוחנן דפליג אריש לקיש ומפ' דמדבריהם קאי אר' עקיבא ור' חנינא סגן הכהנים והכי איתא התם ר' חנינא סגן הכהנים אומר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה ומוקמינן לה שנטמא בשני דהוי שלישי עם הבשר שנטמא באב הטומאה דהוי ראשון ואע"ג דכי שרפינן להו בהדי הדדי חוזר השלישי כשנגע בראשון ליעשות שני אין חוששין ור' עקיבא הוסיף ואמר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום דהוי שמן של תרומה שלישי דפסול בתרומה וקתני דמדליקין אותו בנר של מתכת שנטמא בטמא מת דהוי הנר אב הטומאה מן התורה מטעמא דבחלל חרב ואע"ג דעושה השמן ראשון לא חייש ועלה תני אמר ר"מ מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. ואמר ר' יוסי אינה היא המדה. ומפ' לה ר' יוחנן דה"ק מתני' דאב הטומאה דקתני היינו מדאורייתא כגון שנטמא הבשר בשרץ וולד הטומאה היינו משקין שנטמאו בכלי שנטמא מחמת שרץ דהכלי הוי ראשון ומשקין הוו שניים מן התורה ובשר שלישי ושרי להוסיף בה טומאה לאגועיה בבשר ראשון ובתרומה וקדשים אוכל מטמא אוכל כדאיתא התם ור"מ לטעמיה ור' יוסי לטעמיה ר"מ לטעמיה דר"מ סבר דמשקין אין מטמאין אחרים ואפילו אוכלין אלא מדרבנן והוה ליה מדאורייתא האי בשר שלישי טהור מעליא ושרפינן ליה בהדי בשר שנטמא באב הטומאה מדאורייתא. וגבי תרומה טהורה נמי איכ' איסור' דרבנן בשלישי שרי נמי לטמויי בידים. ובדר' עקיבא מוקי לה בירושלמי כגון דהוי טבול יום דבית הפרס שהוא מדרבנן ור' יוסי דפליג עליה וקאמר אינה היא המדה סבר כר' חנינא סגן הכהנים דמיירי דמשקין טמאוהו לבשר זה מדאורייתא הילכך אינה היא המדה דטמא וטמא הוא וטבול יום דעדותו דר' עקיבא סבר דמיירי בטבול יום טמא מדאורייתא הילכך אינה היא המדה. והשתא להאי פירושא לא תיקשי כלום לחברייא דלא מיירי ר' יוסי בפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע והתם פריך להאי פירושא היכי קתני ומודי ר' אליעזר ור' יהושע במתני' דפסחים הא ר"מ מדר' חנינא ור' עקיבא הוא דיליף והתם משני לה: