פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ח:ד:ג

חבית הראשונה כר' יוסי והשנייה כר"מ. פלוגתייהו בפ"ק דפסחים או שורפין תרומה טהורה עם תרומה טמאה בערב הפסח דר' מאיר סבר דכיון דאזלא לאיבוד משום איסור חמץ יכול לטמאה בידים ולשרפה. ור' יוסי לא מיבעיא דבטהורה פליג אלא אפי' בתלויה נמי פליג דקאמר התם ר' יוסי היאך נשרוף אפילו התלויה עם הטמאה שמא יבא אליהו ויטהרנה. והתם פליגי תנאי בפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע דר"ש סבר דר' יהושע שרי תלויה וטמאה ששורפין כאחת ור' יוסי סבר אליבא דר' יהושע אין מטמאין התלויה בידים אלא שורפין אותה לעצמה ומשו"ה מוקמינן הכא פלוגתא דרישא דתנן אליבא דר' יהושע דאפילו בתלוייה לא שרי ר' יהושע אלא גרמא היינו אליבא דר' יוסי והכי נמי אמרינן התם דהך רישא ר' יוסי אליבא דר' יהושע:

וחבית שנייה כר"מ. מתני' דחבית שנשברה ר' יהושע אליבא דר"מ דשרי לטמות תרומה טהורה בידים היכא דאזלא לאיבוד:

חברייא אמרי חבית הראשונה כר' יוסי ולית ר"מ מודי בה כלומר התלמידים הבינו בדברי ר' אלעזר דה"ק דרישא ר' יוסי היא ודלא כר"מ דר"מ סבר שורפין תלויה ואין ממתינין שיפול בה טומאה ודאית משום תקלה. ועוד דר"מ סבר דמותר לטמא הטהורה בידים וכ"ש תלויה:

אמר לון ר' יוסי בר זבידא חמון מה אתון אמרין. ראו מה אתם אומרים:

וירבו ר"מ ור"ש על ר' יוסי וישרופו. והיאך לא נדון כן על כל תרומה תלויה:

כי אתא עובדא קומיהון. שבאין הכהנים נשאול לפניהם על תרומה תלויה ואומרים להם הדיינין זיל תלי והמתן עד שיפול בה טומאה ותשרפנה ואמאי והא קיי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים:

דתנינן תמן. פ"ק דפסחים והכי איתא התם ומודים ר' אליעזר ור' יהושע ששורפין זו לעצמה וכו'. על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה שר' אליעזר אומר תשרף זו לעצמה וזו לעצמה ור' יהושע אומר שתיהן כאחת. וקאמר ר' יוחנן דהך מתני' ר"ש שנאה משום רומיא דרמינן עלה. ומי אמר ר' יהושע אליבא דר' יוסי תלויה וטמאה ששורפין שתיהן כאחת והתניא אמר ר' יוסי כשהעידו רבותינו על מה העידו וכו' אבל היאך נשרוף אפילו התלויה עם הטמאה שמא יבא אליהו ויטהרנה. ומשני הא ר"ש ואליבא דר' יהושע והא ר' יוסי ואליבא דר' יהושע דתניא אמר ר"ש לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על הטהורה ועל הטמאה שאין שורפין ועל התלויה ועל הטהורה ששורפין. על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה שר' אליעזר אומר תשרף זו בפ"ע וזו בפ"ע ור' יהושע אומר שתיהן כאחת. ופריך התם והא מתני' דפסחים ר' יוסי קתני לה והיכי מוקמת לה כר"ש אליבא דר' יהושע. ומשני הכי קאמר ליה ר' יוסי לר"מ אפילו ר"ש ואליבא דר' יהושע דמקל כי מקל בתלויה וטמאה אבל בטהורה וטמאה לא:

ואין תימרון לית. ואין תימרון לי מוכרח הוא לפרש בר"מ כרב הונא דלקמן דלית לר' מאיר תלייה. כלומר דלית ליה לר"מ גבי תלייה תולין שממתינין לה אלא מיד שורפין ומתני' תני דממתינין ומשו"ה אמריתו ר' יוסי היא ולאו ר"מ מודי בה:

ערב שבת עם תשכה. כשחל י"ד להיות בשבת:

וחכ"א בזמנה. דהיינו בשבת בשש שעות דהוי זמן איסור חמץ הרי כאן דעד חשיכה ממתין ר"מ מלשרפה ודלא כדידכו דסבריתו בדר"מ דשורפין ואין ממתינין משום תקלה:

תפתר בתלוייה וכו'. מהכא אין להוכיח דר"מ אית ליה המתנה בתלויה דדילמא מיירי בתרומה שדעתו להשאל עליה לחכם ולהנחם מדבורו שקרא עליה שם תרומה והוא דלא אתא ליד כהן כדאמרינן פ' הנודר מן הירק ומשום דבידו להחזירה חולין ושריא הוא דממתינין עד שישאל כדי שיאכל בימי טומאתו:

כל תלויה דאנן אמרין. דממתינין:

טהורה היא. כלומר דכו"ע דאין שורפין ואפי' עם חשיכה דטהורה חשיבא:

תלויה שאמרו. תלויה דפליג ר"מ ארבנן באין דעתו לישאל עליה עסקינן ואפ"ה משמע דס"ל לר"מ דממתינין:

מאי כדון. כלומר מה תשובה יש בזה למ"ד אין ממתינין בתלויה לר"מ:

ומשני שנולד לה ספק טומאה עם דמדומי חמה. ומשו"ה קתני שורף בחשכה ולאו משום המתנה דאם אירע הספק קודם אין ממתינין לחשיכה דאיכא תקלה: