פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ח:א:ב

ניחא מת בעלך, גירשך. כלומר גירשך היכי משכחת לה דהא אינה מתגרשת עד שיגיע גט לידה ואי דעבדא שליח לקבלה הא תנן בפ' התקבל דאי אמרה התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מיד:

כמשנה ראשונה. בפ' אע"פ תנן לה והכי תנן לה הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה וקתני סיפא זו משנה ראשונה. ב"ד של אחריהם אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה. והבת כ"ז שהיא נערה אביה מקבל גיטה דתנן בפ' נערה האב זכאי בבתו כשהיא נערה בקידושיה בכסף ובשטר ובביאה ומקבל את גיטה וכו' ומתני' דגרשה בעודה ארוסה ואוכלת בתרומה בעודה ארוסה, וכגון דאביה היה שם באותה מדינה שהיה בה הבעל ומכי הגיע גט ליד אביה היא מגורשת והיא לא ידעה אבל משנשאת כיון דפקע כח האב דהא בעלה מפר נדריה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה אין לאביה בה כלום. והכי מוכח הכא דשוב אין אביה מקבל גיטה וכך הסכימו התוס' בפ"ק דקידושין מכח הך סוגיא:

אפילו תימא כמשנה אחרונה. ולא אכלה אלא משנשאת ומשכחת דלא ידעה ותפתר מתני' שאמרה לו הבא לי גיטי למקום פלוני. כלומר תהיה שליח הולכה לבעלי אם תרצה ואיני עושה לך שליח קבלה אלא במקום פלוני:

והיה. הדרך ממקום הבעל עד אותו המקום שסיימה לו:

להביאו לה לעשרה ימים ומצא סוס רץ והביאו. לאותו מקום:

לחמשה ימים. והיא סבורה שלא בא ונמצאת אוכלת בטעות ואית דגרסי זכי לי גיטי:

ופריך, ולאו ר' אליעזר כר' אלעזר. דתנן בפ' התקבל הבא לי גיטי אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה. התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מיד. התקבל לי גיטי במקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום ור' אלעזר אוסר מיד. וטעמא מפ' התם דקסבר ר' אלעזר דמראה מקום היא לו לפיכך משעה שפירש מלפניה אסורה דשמא מצאו חוץ לעיר וקבלו הימנו ולר' אליעזר דמתני' הא מזידה היא והיכי מחייב קרן וחומש ולר' אלעזר בן פדת דבעי לאוקומי אוקמתא רויחא אכתי קשיא דלא מצי לאוקומה לר' אליעזר כר' אלעזר בן שמוע:

ומשני מי לא מודי ר' אלעזר לרבנן שאם אמרה הבא לי גיטי למקום פלוני שהיא אוכלת עד שיגיע גט לאותו מקום. כדפרישנא דהוא מקבלו מן הבעל למקום אחר כגון שהיה הבעל בבבל ואמרה לו תהא שליח הולכה לבעלי אם תרצה בבבל עד שתביא הגט למתא מחסיא וכשתביאנו למתא מחסיא שם תהא שליח קבלה ובהא מודי ר' אלעזר דלאו מראה מקום הוא לו דהא ודאי קפדא ואתי ר' אליעזר אפילו כר' אלעזר דבהא מודי:

א"ר חנניה מכיון וכו'. פליג אדר' אלעזר דהא כיון דאמרה לו לא תהא שלוחי לקבלה עד מקום פלוני היינו משום דאמדה בנפשה דבעי שליח שיעורא למיזל בעשרה ימים ורוצה היא לאכול בתרומה עד עשרה ימים דאין לה חולין כ"כ באותו הזמן וא"כ אפילו מצא השליח סוס רץ והגיע לאותו מקום בחמשה ימים בהיתר הוא דקא אכלה דנעשה כאילו אמרה לו לא יהא גט אלא לעשרה ימים ומה שאכלה בהיתר אכלה הילכך לא מצית לאוקומה אלא כמשנה ראשונה דהא מאי איכפת לה בין מקום למקום. ור"א מצי לתרוצה דמשום חומרא דתרומה לא אמרינן נעשה אלא כיון דהגיע לאותו מקום רוצה היא שיהא שלוחה בהגעתו שם. כך נראה לעניות דעתי פי' סוגיא זו. ורבנו מאיר ן' סהולה ז"ל פי' הא דא"ר אלעזר דאמרה לו הבא לי גיטי על כרחיך רצה לומר התקבל לי גיטי במקום פלוני והיה עד אותו מקום מהלך עשרה ימים. ומצא סוס רץ לאו דוקא אלא מצא לבעל בקרוב והיא היתה סבורה שלא ימצאנו השליח בקרוב עד עשרה ימים והיתה אוכלת בתרומה וכמ"ד מראה מקום היא לו. והא דפריך ולאו ר' אליעזר כר' אלעזר וכו' הכי פריך. תנן בפ' התקבל האומרת התקבל לי גיטי במקום פלוני ה"ז אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום ור' אלעזר אוסר לאכול בתרומה מיד. וטעמייהו דרבנן משום דסברו קפידא הוי ור' אלעזר סבר מראה מקום היא לו, דיכול לקבל הגט בכל מקום שיזדמן לו ומילתיה דר' אליעזר דהכא לא מצינן לאוקומה אלא אליבא דר' אלעזר דאמר מראה מקום היא לו. ולכך פריך דאליבא דר' אלעזר לא משכחת לה דמיד שעשתה שליח יודעת שאסורה לאכול בתרומה, ומתני' משמע שלא היתה יודעת שאסורה לאכול בתרומה.

ומשני ולא מודה וכו'. פי' אמת הוא שאמרה התקבל לי גיטי ותביאנו למקום פלוני ובזה מודי ר' אליעזר לרבנן דאינו גט עד שיגיע גט לאותו מקום והיא לא היתה סבורה שיביאנו לאותו מקום עד עשרה ימים ואכלה בתרומה. ומאי דאמר ר' חנניה מכיון וכו' נראה דאינו אליבא דר' אלעזר אלא אליבא דרבנן דפליגי נמי בהא דלרבנן קפידא ולא יהא גט עד שיהא שהות עשרה ימים כדי להביאו, ור' אליעזר סבר עד שיביאנו לאותו מקום באי זה ענין שיוכל להביאו. ולפ"ז ור' יהושע פוטר משום דס"ל כרבנן ומאי דנקט לישנא דפוטר דמשמע איסורא איכא היינו משום שארא דאילו לגרשיך בהיתר קא אכלה עכ"ד. ואין דבריו נכונים בלשון הגמ' דשליח קבלה לא קאמרה הבא לי גיטי אלא התקבל לי גיטי הוא דאמרה. ועוד מאי דאמר נמי סוס רץ לאו דוקא הוא דוחק גדול ומה שכ' כר' חנניה אין זו דרך הגמ':