פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ח:א:ג

מניין לאוכל ברשות וכו'. כלומר מ"ט דר' יהושע אי משום דקים לן דאוכל ברשות דפטור והיינו משום דכתיב בשגגה ודרשינן פרט לאנוס:

א"כ מה בין סבור שהוא חולין ונמצא תרומה. דחייב קרן וחומש הא בשגגה כתיב:

שהוא כהן ונמצא ישראל. כגון מתני' דקתני וכן כהן שהיה וכו' ונמצא בן גרושה והוי חלל ואסור בתרומה דזר הוא שהוא פטור לר' יהושע:

מהוראת ב"ד. דפסולי משפחה צריכי ב"ד לאכרוזינהו וכיון דלא הורו ב"ד לאיסורא מאי הוה ליה למיעבד וכתיב בשגגה פרט לאנוס. וכל הני דמתני' אנוסים הן דהא כי אכלי מעיקרא לאו משום זרע אהרן אלא משום קנין כספו ואין להן אלא של רבן ואנוסין הן דמאי הוה להו למעבד. ותנן נמי בפ"ק דהוריות התולה בב"ד פטור:

עוד צריכא לי. עוד מיבעיא לי:

סבור שהוא חול ונמצא שבת. ועשה מלאכה בשגגת שבת חייב חטאת על כל שבת ושבת כדתנן פ' כלל גדול:

מה בין סבור שהוא פסח ונמצא שלמים וכו'. שחל י"ד בניסן להיות בשבת וכסבור ששוחט פסח בשבת שניתנה לידחות אצל פסח ונמצא שלמים וקא פטר ביה ר' יהושע דתנן פ' אלו דברים כל הזבחים שראויין לשם פסח ששחטן בשבת לשם פסח ר' יהושע פוטר ופירש"י ז"ל שראוין לשם פסח כגון שהוא שה בן שנה של שלמים ששחטו לשם פסח דמתוך שטרוד ובהול על פסחו טעה בזה ולא נזכר שהקדישו לשלמים:

אמרינן ליה משוחט ברשות. דהתם הותרה שבת אצל פסח וברשות ב"ד עשה והיה לו לטעות אבל כסבור שהוא חול ונמצא שבת במאי טעה. והתם בפ' אלו דברים בגמ' דילן אמרינן דטעמא דר' יהושע הוא משום דטועה בדבר מצוה דהא עושה מצוה כל דהיא שהקריב קרבן וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ואף הנשחטים לשם פסח ר' יהושע מכשר להו בפ' תמיד נשחט ומתני' דהכא מוקמינן לה נמי בתרומה בערב הפסח דזמנה בהול ופירש"י ז"ל תרומה בערב הפסח זמנה בהול שלא תשרף וטעה בדבר מצוה הוא ע"כ. ועוד מפ' לה התם בכל ימות השנה ואכילת תרומה איקרי עבודה ועבודה של חלל בשוגג רחמנא אכשרה כדתנן לקמן היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה וכו' כל הקרבנות כולן שהקריב ר' יהושע מכשיר ואמרינן לקמן מ"ט דר' יהושע ומפ' רב דכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה וחילו היינו חללים שבו. ותרומה דאכילתה מיקרייא עבודה מנא לן דתני מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לבהמ"ד לשחרית מצאו ר"ג א"ל מפני מה לא באת אמש לבית המדרש א"ל עבודה עבדתי א"ל כל דבריך אינן אלא תימה עבודה בזמן הזה מניין א"ל הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשה אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש ופירש"י ז"ל עבודת מתנה מתנות כהונה שנתתי לכם הרי הן כעבודה ע"כ:

סבור שהוא שומן ונמצא חלב שהוא חייב. קרבן כדתנן בכריתות:

שהוא אסור ונמצא מותר שהוא פטור. דהאי נמי חוטא הוא כדאמרינן בסוף קידושין נתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה דצריך כפרה וסליחה ודריש לה מדכתיב אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר והפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה והיתה שותה יין מזידה אעפ"י שבהיתר שותה כיון שהיא לאיסור נתכוונה צריכה סליחה:

לא אגיבון. לא השיבו לו דבר:

אמר לון. ר' חגיי:

נמלכון מינן. כמו נחזי אנן נתייעץ אנחנו מדעתנו אם נוכל למצוא טעם.

איעצך תרגומו אימלכינך:

השב מידיעתו. חייב וכו' הפורש ונבדל מתחלה ואינו עובר אם היה יודע שהוא אסור. ובת"כ גרסינן היושב ודריש לה מדכתיב או הודע כמו הו הו שמקונן על עצמו כשהתודע אליו חטאתו שתוהה על מה שעשה וזה נכון יותר ממה שפירש"י ז"ל בפ"ק דחולין שאפילו יודע אינו פורש דהא היתר הוא:

הוא קשייתיה והוא קיימה. הוא הקשה הקושיא והוא בעצמו תירצה אז: