פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ז:ג:ב
Sirilio on Yerushalmi Terumos 7:3:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 7:3:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →אחת טמאה ואחת טהורה. אע"ג דמייתינן לה אמתני' לאו. בגוונא דמתני' מיירי אלא בשתיהן חולין קא מיירי כדמוכחא סיפא דקתני אחת מדומעת ואחת אינה מדומעת וכן אחת יש בה כדי להעלות וכו' הילכך כולה בחולין קא מיירי כדמוכחא סיפא דקתני אלא דקלקוליהם אינם דומים זה לזה ולריש לקיש צ"ל דרישא ומציעתא היינו דבכל א' יש ק' דסיפא דקתני וא' אין בה כדי לעלות מפ' לה דה"ק דאין בה בשניה ומשמע דתרי בבי קמאי סבר ר"ל דבשניהן יש בהן כדי לעלות והיינו ק' בכאו"א וקלקול דרישא היינו דהן אוכלין טמאין ואסורין לאכלן לדעת רש"י ז"ל אפילו לישראל ולדעת התוס' ז"ל כהנים דוקא דאסירי כדאיתא בפ"ב דחולין הילכך כשתרומה טהורה נפלה שם אם אוכלין גדולים הם שהן כביצה התרומה נאסרה לכהנים ואם הן חטים או שעורים אין הכהנים יכולין לאכלן אלא ניקודים וכו' כדתנן לעיל סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאים וכו':
וא' מדומעת. דמשמע דאין בה ק' לבטל התרומה היינו בערך התרומה הראשונה שנפל בה לא היה בה שיעור ולכך נדמעה אבל בערך התרומה שלפנינו פשיטא דיש בה כדי לעלות קמ"ל דאין בה כדי לעלות חשיבא כיון דנאסרה בתרומה הראשונה והדר תני אין בה כדי לעלות מה שלפניו ואמרינן לאותה שאין בה כדי לעלות וכו' ונפקא מינה דאם חזרה ונפלה אחרת במקום שיש ק' הוה אמינא ב' יש כאן ונאסרה כדתנן לעיל קמ"ל אנו אומר. ולר' יוחנן סיפא דאין בה בשנייה רוב כשיעור התרומה ובבי קמאי היינו דיש בה בשנייה ק' כשיעור התרומה וכענין שפירשנו לר"ל נפרש נמי לר' יוחנן וברייתא אשמועינן דלא תימא כי תלינן לקולא שאני אומר היינו שיש היתר לשנייה דזיל הכא ליכא הפסד לכהנים והכא ליכא הפסד לישראל. אבל רישא דאם נאמר לתוך טמאה נפלה הא נאסרה לכהנים לא קמ"ל דכיון דהחולין בחזקתן דיש במה לתלות הקלקלה תולין. והכי איתא לקמן דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן היכא דחולין בחזקתן דהתירא: ומעתה מה שפי' רבנו שמשון ז"ל בתוספתא דטבל ומעשר ראשון אינו נכון. וז"ל ובתוספתא קתני היה טבל ומעשר ראשון ומעשר שני ה"ז אסור שלא התירו ספק מדומע אלא בדבר שיש לו מתירין כלומר בשתי קופות א' של חולין וא' של תרומה הוא דתלינן דנפלה תרומה לתוך התרומה שיש היתר לשניהן אבל כשהאחת חולין והשנייה טבל או מעשר ראשון או מ"ש לא תלינן תרומה שנפלה בשל טבל כדי להתיר החולין מאחר שהטבל נאסר בכך דנדמע עכ"ד. וקשיא עליה הך ברייתא וסוגיא דלקמן וכדפרישית. ובתוספתא ה"ג בסוף פ"ו היו לפניו שתי קופות א' של תרומה וא' של חולין ולפניהן שתי סאין א' של תרומה וא' של חולין ונפלו משתיהן לתוך שתיהן ואינו יודע אם מזו לתוך זו ואם מזו לתוך זו הריני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה וחולין לתוך חולין נפלו. היה טבל או מעשר ראשון או מ"ש ה"ז אסור שלא התירו ספק מדומע אלא בדבר שיש לו מתירין ע"כ. והך רישא מייתי לה בפ' הערל ופליגי בה ר' יוחנן וריש לקיש כי הכא דריש לקיש אמר והוא שרבו חולין על התרומה ור' יוחנן אמר אע"פ שלא רבו חולין על התרומה ואשמעינן ברייתא רבותא טפי ממתני' דבברייתא הא חולין נמי אינן כדמעיקרא דהא נפל בהן נמי ואפ"ה אמרינן חולין הוא דנפלו בהן. ובמתני' חולין בחזקתן הן דאין כאן אלא סאה של תרומה שנפלה. וכן כ' התוספות פ' הערל וסיפא נמי בהכי מיפרשא היו שתי קופות א' של תרומה וא' של טבל או של מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו או של מ"ש דבעיא מחיצה ולפניהן שתי סאין כענין זה אחד של תרומה וא' של טבל וכו' ואינו יודע לאיזה מהן נפלה התרומה אין תולין לומר תרומה לתוך תרומה נפלה דדוקא כי איכא חזקת חולין מתוקנין הוא דהקילו אבל גבי טבל לא נאמר אין מפריש אלא מעשרות שבתוכו אלא חושש נמי לסאה שנפלה והוי מדומע וטבל ולא התירו אלא היכא דיש לו מתירין נגד התרומה דכי נמי נפלה בחולין יש חזקת היתר. ופשטא דהך ברייתא משמע כריש לקיש דאמר והוא דרבו חולין על התרומה כלומר טעמא דשרי היינו דמדינא דאי נמי הוי דנפלה סאה של תרומה בקופה של חולין דאין בה שיעור בטלה ברובה ור' יוחנן דפליג סבר אע"פ שלא רבו נמי ומ"מ מידי דחזקת היתר בעינן. דאי ליכא חזקת היתר לא סמכינן אשאני אומר. והשתא נוכל לומר דלהכי מייתי תלמודא פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בהך ברייתא ולא הביא הפלוגתא במתני' דידן להודיעך כחו דר' יוחנן דאע"ג דברייתא לכאורה משמעא כריש לקיש אפ"ה פליג גביה: