פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ז:ג:א

לתוך תרומה. ושל חולין מותרת. ובגמ' פליגי אמוראי אי בעינן בקופה של חולין כפל מהתרומה. וקסבר ריש לקיש דבעינן בקופה של חולין רוב כנגד התרומה דהשתא אפילו תמצי לומר שנפלה סאה תרומה בחולין מדאורייתא בטל ברוב כדין יבש ביבש. ור' יוחנן אמר אע"פ שאין בשנייה רוב דסמכינן אשאני אומר דקסבר דתרומה בזמן הזה דרבנן והכי אמרינן בפ' הערל:

אין ידוע אי זו היא של תרומה. בשתי קופות א' של חולין וא' של תרומה מיירי ואין ידוע אי זו היא:

ואכל וכו' פטור. מקרן וחומש דאין כאן חזקת תרומה:

נוהג בה כתרומה. שלא יטמאנה:

וחייבת בחלה. דשמא חולין היא:

ור' יוסי פוטר. דהוי כמו מדומע ותנן פ"ק דחלה ומייתי לה הכא בגמ' דמדומע פטור מן החלה:

אכל אחר את השנייה פטור. דאמרינן חברו הראשון אכלה:

משלם קרן וחומש כקטנה שבשתיהן. לקולא דאם אינן שוות נאמר הקטנה היתה של התרומה וישלם לכהנים דמי הקטנה דמי תרומה:

אינה מדמעתן. דשמא היתה אותה של חולין. וכל בבא זו דומיא דקמייתא וצריכא דאי תנא רישא הוה אמינא אכל אחר השנייה פטור משום דהמוציא וכו' ואינה בעולם אבל סיפא דשני התערובות בעולם הוה אמינא לידמע כקטנה שבשתיהן קמ"ל. ואי תנא סיפא הוה אמינא סיפא בדין הוא דאינה מדמעת דהא מעורבת היא השתא ומעיקרא נמי אינה ידועה אבל רישא דהא בעינה היא ואינה מעורבת אימא אכל השני השנייה ליחייב קמ"ל:

זרע א' מהן פטור. דתנן לקמן פרק הזורע הזורע תרומה בשוגג יופך במזיד יקיים והכא פטור מספק ואפילו במזיד נמי יופך. ופטור מקנס דיקיים. והתם מפ' דיקיים (פ"ט הל' ב') טבל ומ"ש וכו' והמדומע והבכורים גידוליהן חולין ומשמע דכל דין חולין יש להן ונאכלין אפילו בטומאה דסתמא קתני גידוליהן חולין לק"מ דבגמ' איתמר עלה בהדיא והמדומע שרובו חולין דמדאורייתא בטל דביבש חד בתרי בטל כדמפ' התם רש"ס ז"ל משא"כ הכא דאיירי בב' קופות שאין ידוע אי זו היא תרומה ואי זו היא חולין דכל בכה"ג הו"ל ספקא בעלמא ואין בזה משום דין ביטול ברוב מדאורייתא הלכך מסתיין שלא להקל בהן אלא לענין אכילת זרים בלבד דקיל האי איסורא גבי מדומע ולא לענין איסור אכילה בטומאה דמחמרינן גביה אפילו במדומע מיהו לא יתכן זה למה שפי' רמב"ם ז"ל הזורע תרומה שוגג יופך ומזיד יקיים וכו' מותר לו לאדם להפך הארץ ויפסד הזרע שזרע ואם הוא מזיד יקיים עניינו שהוא חייב להניחם כדי שיצמחו ויהיה הדבר הצומח תרומה בלי ספק ?(ב) ולפירושו ע"כ לא אמרו במשנתנו כאן זרע א' מהן פטור אלא במזיד וקמ"ל שהוא פטור מלקיים ומותר לו להפך הארץ ולהפסיד הזרע אבל לא היפך הארץ ונתקיימו הגידולין הרי הן תרומה כדין שאר זורע תרומה שהגידולין הן אסורין לזרים ומדקתני סיפא זרע א' את שתיהן בדבר שזרעו כלה מותר וכו' משמע דכל שנזרעו ע"י ב' בני אדם הגידולין חולין ומותרין לזרים וקשיא רישא לסיפא וי"ל דמשו"ה קתני זרע א' מהן פטור ולא קתני מותר כי היכי דתידוק מינה דאפילו זרע האחד שתיהן בזה אחר זה ואפילו זרע השנייה לאחר שכבר נתבשלו גידוליה של ראשונה נמי חשיבי להו כמי שזרען א' את שתיהן בב"א וכדר' זעירא בש"ר חייא בר ווא דאמר בגמ' והוא שזרע את השנייה עד שלא קצר את הראשונה וכו' דמשמע דאפילו נתבשלו פירותיה של ראשונה כל צרכן וראויין לקצירה לא דיינינן לה כמי שאינה בעולם וכפנים חדשות באו לכאן וכשחוזר וזורע השנייה אין זו נעשית הוכיח לזו והו"ל כזרע שנייה לאחר שכבר נקצרה הראשונה ונאכלה לגמרי אלא אמרינן דכל שהגידולין עדיין הן מחוברין לקרקע יש להן תורת דין גידולי תרומה ורואין את הזרעים שנזרעו כמי שהן בעין שהרי אותן גרעינין שאין זרען כלה בארץ ונשארין שלמין בארץ ולא תפסד צורתן כמו שהוא נראה לעין תמיד וכמו שפי' רמב"ם ז"ל ?(ג) ולפיכך כשחוזר אותו שזרע הראשונה וזורע השנייה הרי אלו מצטרפות זו לזו והו"ל כב' חתיכות דאיקבע בהו איסורא ויש להחמיר בשתיהן כדין ב' קופות א' תרומה וא' חולין ואין ידוע אי זו היא קודם שנזרעו בארץ וכיון דלגבי הא מילתא חשיבא לה נמי ראשונה כספק תרומה הוה אמינא דבמזיד אסור להפכן בארץ ולהפסידן משו"ה הוצרך למיתני זרע א' מהן פטור כלומר מותר לו לאדם להפך הארץ ויפסד הזרע שזרע וטעמא דלא קנסו לזורע תרומה במזיד לקיימה בארץ אלא בתרומה ודאית אבל לא בזורע ספק תרומה ואפילו זרע שנייה לאחר שזרע ראשונה נמי חשבינן ליה כזורע ספק תרומה ואין בו משום חיוב קיום גידולין והיינו הא דקתני זרע את שתיהן בדבר שאין זרעו כלה אסור פי' אסור לזר לאכלן משום תרומה אבל אינו חייב לקיימן ולא קתני רישא זרע אחת מהן פטור אלא לאפוקי זרע שתיהן בב"א דאז חשיב זורע ודאי תרומה דמזיד דבכה"ג מודו כו"ע שהוא אסור להפכן בארץ בדבר שאין זרעו כלה וכן משמע מתוך פי' רמב"ם ז"ל ?(ד):

ר' חנניה תירטאה בש"ר ינאי בצל של תרומה שעקרו ושתלו מכיון שריבה עליו החדש מותר וכו'. בס"פ הנודר מן הירק (נדרים נט: ס.) פריך עליה למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור והתנן גידולי תרומה תרומה ומשני בגידולי גידולין קאמרינן ופריך הא נמי תנינא גידולי גידולין חולין ומשני הא קמ"ל אפילו בדבר שאין זרעו כלה ופריך והתנן הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין ומשני ריבויא דרבו גידולין על עיקרו מותר קמ"ל ופירש"י ז"ל כלומר הא אתא לאשמועינן גידולי גידולין של בצל של תרומה ורבו אותן גידולין על עיקרו מותר דזהו השלישי ?(ה) והכא בשמעתין דלא נחית לשנויי אהא דקא מותיב ר' זעירא והתנינן את שזרעו כלה מותר וכו' משמע דמוקי לה להא דר' ינאי אפילו בגידולין ראשונים וכל שריבה עליהן החדש מותר אליבא דידיה והיינו דמסיק עלה ר' זעירא כדעתיה דא"ר זעירא בש"ר יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפילו הוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור והתם פשיטא דלא מחלקינן בין גידולין לגידולי גידולין וה"נ משמע לקמן פ' הזורע (פ"ט הל' ב') דס"ל להאי תלמודא דגידולי תרומה בדבר שאין זרעו כלה אי רבו גידולין על עיקר אפילו בגידולין ראשונים מותר דתנן התם הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה גידולי גידוליו אסורין וכו' ואיתמר עלה בגמ' עד היכן ר' יעקב בר אידי בש"ר יוחנן עד ג' גרנות אסורות והרביעית מותרת ר' שמואל בר אבדומא בעא קומי ר' מנא בתרומה עד כמה א"ל עשו גורן הרביעית כגורן הראשונה מה גורן הראשונה דבר שזרעו כלה בתרומה אסור ובטבל מותר אף גורן הרביעי להך מימרא ופירשו המפרשים ז"ל אע"ג דהוא דבר שאין זרעו כלה אם נטעו ורבו גידוליו על עיקרו עד שהבצל יכול לעלות בא' ומאה של הגידולין מותר. ופי' הר"ן ז"ל מותר היינו דלא הוי תרומה דאתו גידולין ומבטלין העיקר מיהו טבל הוי דהא בטלו גידוליו את העיקר ודקא אמרינן מותר היינו דפקע שם תרומה מיניה ושרי באכילת עראי:

דבר שזרעו כלה מותר בריבה עליו החדש וכו'. מסקנא דקושיא כלומר קתני להו בהדי הדדי ודמיין להדדי דכי היכי דדבר שזרעו כלה דמותר היינו בריבה עליו החדש דכוותה וכו':

בצל של כלאי הכרם. דנאסר בהנייה:

שאין גידולי איסור מעלין וכו'. גידולין שגדלו מעיקר אסור כיון דמעיקר איסור קא נפקי הרי הן כמוהו. ור' ינאי מצי לשנויי שאני כלאי הכרם דאסורין מן התורה בהנייה ומתני' תקנתא דרבנן היא דזורע תרומה מי"ח דבר הוא כדאיתא בפ"ק דשבת דכיון דאישרישא מדאורייתא בטלה היא דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וכי אחמור רבנן בלא ריבה אבל בריבה לא גזור:

הדרן עלך פרק האוכל מזיד