פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ו:ב:ב
Sirilio on Yerushalmi Terumos 6:2:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →מה ביניהון. דהא מודי ר"מ לרבנן דהן משלמין את החומש ורבנן נמי סברי דהוא משלם דמי סעודתן והיינו דמי הקרן לר"מ ומאי בינייהו:
עיקר סעודה ביניהון. אפרש סוגיא זו על דרך שפירשה רבנו שמשון ז"ל. עיקר סעודה ביניהון על מי לטרוח ולהכין להם ולבשל סעודתן ר"מ סבר טורח סעודה על בעה"ב רמי הילכך דמים ושבח הסעודה משל בעה"ב אכלי והוא משלם את הקרן של תרומה עם שבח הסעודה ורבנן סברי בעה"ב נותן הדמים והפועלים יקנו להם צורכי סעודה הילכך שבח הסעודה ממון כהנים הוא דקא אכלי ומשלמין הן קרן וחומש ולר' יוחנן כ"ש דטפלה לפועלים לכו"ע:
טפלה ביניהון. מי מחייב ליטפל להביא סעודתן מן השוק שצריך ליתן פרוט' לשליח:
טפלה לבעה"ב. וקרן דקאמר ר"מ דמים ושבח הסעודה וטפלה קאמר ורבנן אמרי דמים ושבח סעודה עשויה דוקא הוא דמשלם ופרוטה דטפלת הבאה לפועלים רמיא:
למוכר חפץ לחברו. דהכא נמי הרי מכר להן התרומה ונמצאת שאינה שלו וטעמא יהיב למתני' אמאי משלם להן דמי סעודתן:
כריש לקיש אתאמר ניחא. דלריש לקיש לכו"ע שבח ודמי הקרן על בעה"ב הוא דרמי ולר"מ לבעה"ב חייב לתת להן סעודה מוכנת ומשו"ה האי טעמא ניחא לר"מ ולרבנן: אלא לר' יוחנן דאמר דבהכי פליגי דלר"מ בעה"ב חייב לטרוח ולהכין סעודה מצי אתיא האי טעמא כר"מ דהונה אותם הילכך חייב להעמיד להן סעודתן ולשלם להן טורח ודמי סעודה אלא לרבנן מי מצית לאוקומה הרי אין לו אלא לתת דמים ומה שייך לומר חייב להעמיד לו מקחו הכא דמשמע מקחו דלא די להחזיר דמים שלקחו: ומסיק דהך מימרא כר"מ איתאמרא דלרבנן לא מצית לאוקומה עד כאן פירשתי והוא על דרך רבנו שמשון ז"ל. וקשה לי לשון עיקר ולשון טפלה. לכן נ"ל לפ' השמועה בלשון אחר:
עיקר סעודה ביניהון. מיירי באתרא דאיכא דיהבי לפועלים סעודה ואיכא דלא יהבי והוא פסק סתם ונתן להן סעודה של תרומה כגון אורז של תרומה בנדבת לבו וכן לאורחיו דלא נתחייב כלל בהדיא אלא סתם ותניא בפ' הפועלים השוכר את הפועל ואמר לו כאחד וכשנים מבני העיר נותן לו כפחות שבשכירות דברי ר' יהושע וחכ"א משמנין ביניהם. ופירש"י ז"ל וא"ל בעל הבית הרי עלי שכרך כאחד מפועלי העיר. משמנים ביניהם לא בפחות ולא ביותר אלא כמנהג המדינה בינוני ע"כ. ר"מ סבר אדעתא דפועלים אזלינן ואינהו סעודה חשובה בעו ואיבעי ליה לבעה"ב לאתנויי ע"מ שאין עליכם עלי סעודה הילכך כיון דלא אתני עיקר סעודה לבעה"ב אית ליה למיהב ובעה"ב מיחייב לשלם קרן דפורע חובו הוא דהוי. ורבנן סברי עיקר סעודה משל פועלים הוא ולא מיחייב בעה"ב מידי הילכך הן משלמין קרן וחומש והוא משלם להן דמי סעודה קלה דהיינו לפתן קל כגון בצל וצנון וכיוצא בו ואזלי לטעמייהו דאמרי משמנין ביניהם:
וריש לקיש אמר טפלה ביניהון. כלומר בעיקר סעודה כו"ע לא פליגי דבעה"ב הוא דחייב אלא הכא בהא קא מיפלגי בלפתן שנתן להם שהיו פירות של תרומה. הלפתן קרוי טפלה כדתנן כל שהוא עיקר ועמו טפלה וכו' ואיכא דיהבי ואיכא דלא יהבי והוא נתן להם נמי טפלה דומיא דאורחין בנדבת לבו ר"מ סבר בעה"ב מיחייב נמי בטפילה הילכך הוא משלם את הקרן דהיינו עיקר וטפלה ורבנין אמרי לא מיחייב בעה"ב בטפלה הילכך הן משלמין דמי הטפלה הקרן והחומש והוא משלם דמי עיקר הסעודה וכי קתני והוא משלם וכו' אקרן הוא דקאי:
הא למה זה דומה למוכר חפץ לחברו ונמצא שאינו שלו. והכא מאי דיהיב להו ממון כהנים הוא דהוי:
הוא חייב להעמיד לו מקחו. משמע דדמי עיקר הסעודה למקחו ומדקאמר לה סתמא משמע דלכו"ע בעה"ב מיחייב לשלומי לכהנים קרן וחומש על עיקר הסעודה:
אילו כריש לקיש איתמר ניחא. אין ר' אבהו סבר כריש לקיש דאמר דבטפלה פליגי אבל לא בעיקר דעיקר כו"ע מודו דבעה"ב מיחייב אתי שפיר דכולהו מודו דמשלם בעה"ב עיקר סעודה אלא אי סבר ר' אבהו כר' יוחנן דבעיקר הסעודה פליגי דרבנן סברי עיקר סעודה דפועלים הויא היכא אשכחן הכא דחייב לו להעמיד לו מקחו והא אין משלם להן אלא סעודה קלה כגון צנון ולא מה שאכלו. ומסיק דכר"מ איתמר. שבח סעודה ביניהון. שבח שיש בין סעודת חולין לסעודת תרומה:
דובשני תרומה. מלשון הדובשנין והאסקריטין:
כמ"ד נפשו של אדם וכו'. פלוגתא דרבנן ור"ש בן אלעזר היא בס"פ כל פיסולי המוקדשין ור"מ כרשב"א דאמר התם טבלין אין נפשו של אדם קצה בהן:
ורבנן כטעמן דאמרי נפשו של אדם קצה בהן:
חותה. אישקארבאר בלע"ז בא להקיא כמו לחתות אש מיקוד:
טבלין. וה"ה תרומה אין נחשבת להן אכילה הילכך לר"מ לא מיחסרי מידי ונהום כריסייהו אית להו לא משלם להו בעה"ב כלל אלא לכהנים משלם קרן דתרומה דקרן גזיל מינייהו וחומש רחמנא חייבו למאן דאכיל אבל לרבנן דסברי דנפשו של אדם קצה וכו' א"כ חסר להו נהום כריסייהו הילכך משלם להן וכו' ודמי סעודתן דאמרי רבנן דמי סעודתן דחולין קאמרי דזה השבח הוא דתנינן לרבנן דמשלם להו: