פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ו:ב:א
Sirilio on Yerushalmi Terumos 6:2:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →ואת אורחיו. מדקתני והוא משלם להם משמע דאורחיו שחייב להם קתני והיינו שעשה להם אכסניא שנתחייב להן לתת להם סעודה:
וחכ"א הן משלמין קרן וחומש. בגמ' מפ' במאי קא מיפלגי:
משלם להם דמי סעודתן. בגמ' מפ' לה:
דמי תרומה. שאין דמיה יקרים כחולין לפי שאוכליה מועטין וגם יכול לשלם קרן וכפל במעות ואין צריך לשלם פירות הראוין להיות קדש:
קרן וחומש מן החולין. כלו' בדמי חולין פירות מתוקנין וקרן האחר כדמי תרומה דהכפל אינו תרומה דמחמת אכילה הוא דחייב רחמנא קרן וחומש ראוי להיות קדש וקרן השני שהוא בא מחמת הכפל של קנס הגנבה משלם דמי תרומה כלומר בזול כמו שמוכרין תרומה לכהנים. ומהך מתני' דייק בפ' הזהב דחומשא נמי נריך לשלם מן הפירות המתוקנים ומשום דתרומה נכסי כהן דיינינן בה כפל כהדיוט:
תרומת הקדש. פי' הרמב"ם ז"ל שהקדיש תרומתו לבדק הבית:
שני חומשין. חד משום דתרומה וחד משום נהנה מן ההקדש. וכ' הרב ז"ל בפ' י' ומפני מה חל איסור התרומה מפני שהתרומה אסורה לזר ומותרת לכהן הקדישה נאסרה על הכהן ומגו דחייל על הכהן איסורא נוסף בה איסורא אף על ישראל. משמע מתוך פירושו דבהקדישה אחר שהיתה תרומה דוק' מיירי ובפ"ק דמכילתין לא משמע הכי מדקאמר עלה דתורם אותה הגזבר משמע דההקדש קדם. ועוד אמרינן התם דתני ר' אושעיא עלה דמתני' א' המקדיש טבלו וא' המקדיש תרומתו כדאיתא התם והקדיש טבלו היינו דאחר שנתמרח הקדישו למנחת נדבה וחייב הגזבר לתורמו אע"ג דקדשי מזבח הוי כדאמרינן בפ' אלו עוברין אין מביאין נסכים מן הטבל ודרשינן לה מקרא ממשקה ישראל מן המותר לישראל והכי נמי אית לן למדרש גבי מנחות דאין מביאין אותן טבלים אלא משום דקרא קאמר משקה דרשינן ליה בנסכים דהוו משקה יין ושמן וק"ו הדבר יין דכוליה לאישים ואין בו אכילת כהנים אסור מנחת הסלת דאיכא אכילת כהנים לא כ"ש ובנין אב הוא לכל מילי. וראיה לדבר מדאמרינן בפ"ק דדמאי בשיירי מנחות לא גזרו על הדמאי ומשמע טעמא משום דמאי הא ודאי אסירי וצריך להפריש דטבל הוא והא דאמרינן בפ' ר' ישמעאל במנחות מירוח הקדש פוטר וטעמא משום דאמרינן דגנך ולא של הקדש היינו דיגון הקדש שמירחו ההקדש אבל אי מירחו ההדיוט כבר נתחייב ותו לא פקע איסוריה דאי ס"ד דכי אקדשיה אחר שנתמרח ברשות הדיוט פקע מיניה איסור טבל מאי ממשקה ישראל והא פקע מיניה איסורא דטבל כיון דאקדשיה לנסכים אלא ודאי כדאמרן. והיינו טעמא דמתני' דחלה דתנן הקדישן משבאו לעונת המעשרות ופדאן חייבין דלאו משום דפדאן הוא דחייבין דאפילו בלא פדאן נמי חייבין וכדאמרן דהקדש לא מפקיע איסור טבל. ונקט פדאן כי היכי דלישתרו דבלאו הכי איכא מעילה כנ"ל:
שני חומשין וקרן. בגמ' מפ' היכי משלם להו:
שאין הקדש פודה את ההקדש. דכתיב ונתן לכהן את הקדש ולא כתיב והקדש יתן לכהן מי שאחר נתינה יהיו קדש יצאו אלו שכבר היו קדש קודם נתינה. כיצד לקט ושכחה ופאה והבקר דעניים הן ומנתא דרחמנא נינהו ולא היה בהן זיקת תרומה ומעשרות ואינן ראויין ליעשות תרומה על פירות אחרים הילכך אין תשלומיהן נעשין תרומה:
ומעשר ראשון. שהקדימו בשבלים שניטלה ממנו תרומת מעשר ולא שייך ביה תרומה גדולה כדאיתא בפ"ק, א"כ לא תפיסא ביה השתא נמי תרומה:
ומעשר שני והקדש שנפדו. שנתן את הקרן ולא נתן את החומש ואפילו אח"כ מירחן זיקת קדש הויא ביה דאם תרמו מהן על אחרים אין תרומתן תרומה וא"כ אין תשלומין מהן תרומה: