פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות יא:ה:א
Sirilio on Yerushalmi Terumos 11:5:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 11:5:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →כרשיני תרומה מאכילין. הכהנים אותן לבהמה בגמ' נפקא לן מקרא. וטעמא דכרשינין עיקרן למאכל בהמה ובימי רעבון של דוד אכלום מפני החוסר גזרו עליהן תרומות ומעשרות כדאיתא פ' בתרא דחלה. והיינו דמיבעיא לן התם אימתי גזרו על הכרשינין משום דמשמע לן דלאו מדינא איכא למיגזר בהו דלא חשיבי כי אוכל אדם דאי עיקרן למאכל אדם פשיטא דאסור למיהבינהו לבהמה דהא דרשינן ולא להפסד. ועוד דהא דרשינן הם יאכלו ודרשינן ואין הבהמה אוכלת ומ"מ על כרחין לאדם חזו דאין חיוב תרומה ומעשר אלא במידי דהוי אוכל אדם דתנן לקמן בריש מעשרות כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל ואוכל לאדם הוא דקתני דמפרש בפ' כלל גדול דמס' שבת דטעמא דלא תני כלל גדול גבי מעשר היינו משום דגבי מעשר במאכל אדם איתיה במאכל בהמה ליתיה:
מאכילה כרשיני תרומה. דהא פרה דכהן הויא. ומקשו הכא דכיון דסיפא דרישא תני אע"פ שמזונותיה עליו וכו' משמע דברישא דרישא סתמא קתני בין אין מזונותיה על השוכר בין אם מזונותיה עליו. ותימה כיון דמזונותיה על השוכר דררא דממונא איכא ואמאי מאכילה תרומה שהיא ממונו של כהן. והיה נראה לתרץ דמתני' בדיני תרומה הוא דקא מיירי בדררא דממונא לא קא מיירי. אבל רש"י ז"ל כתב בפ"ק דע"ז וז"ל יאכילנה כרשיני תרומה ואע"פ שמזונותיה על השוכר אינו גזלן אם האכילה תרומה לפי שתרומה ממון שאין לו תובעין היא שהרי נותנה לכל כהן שירצה ואם רצה היה יכול ליתנה לכהן זה שהשכיר לו פרתו ואותו כהן מסתמא ניחא ליה ומחיל אם האכילה כרשיני תרומה הרבה דמה לו להקפיד והלא אינה מיוחדת לו לפי' שריא שיודע שנותן לבהמתו מאותן כרשינין בעין יפה יותר משאילו הויא שלו ניחא ליה ואינו גזלן א"נ שנפלו לו מבית אבי אמו כהן והשתא ממונו מאכילה ע"כ:
לא יאכילנה כרשיני תרומה. דפרה דישראל היא ולא רבי רחמנא אלא נפש של כהן דהיינו בהמתו דכתיב וכהן כי יקנה נפש ודרשינן נפש בהמה כדדרשינן במס' ביצה אשר יאכל לכל נפש אפילו נפש בהמה במשמע. ומשמע דוקא בהמת כהן ושאר בהמה דישראל לא:
ששם פרה מכהן. ששאלה הימנו ושם אותה בדמים שאם תיאנס או תמות משלם דמיה וכשישראל שם אותה מכהן קיימא ברשות ישראל וכשהכהן שם אותה קיימא ברשות כהן. והרמב"ם ז"ל פסק בפ"ט כן ישראל ששם פרה מכהן לפטמה ולהיות השבח ביניהן לא יאכילנה בתרומה אע"פ שיש לכהן חלק בשבחא אבל כהן ששם פרה מישראל לפטמה אע"פ שיש לישראל חלק בשבח הואיל וגופה לכהן שהרי שמה על עצמו הרי זה מאכילה בתרומה ע"כ. פי' אותו הרב ז"ל כי ההיא דאי זהו נשך דתנן שמין עגלים וסייחין וכו'. ואין נראה דההיא לדמיה שם אותה לקחת חלק השבח אבל הבהמה גופה קנין כספו דבעלים היא והיכי ממעטי' לה מטעם דקנין כספו ומ"ט דרישא ומאי טעמא דסיפא ועיקרן של דברים כמו שפירשתי וכן מצאתי לרש"י ז"ל ביבמות פ' אלמנה לכ"ג:
מדליקין שמן שריפה. מפ' בפ' במה מדליקין מאי שמן שריפה שמן של תרומה שנטמא וקתני במתני' דמדליקין שמן של תרומה טמא בבתי כניסיות וכו'. בגמ' מקשה דא"כ נדלק ואתי שמן שרפה בכה"ג ובטלת מתנה לכהן ופליגי אמוראי בהכי אי הוי דוקא כגון שנפל לו לישראל בירושה כגון מבית אבי אמו או אפילו הוי ממונו של ישראל ולא מסרו לכהן:
בבתי כניסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלין. מפ' בגמ' ואפילו שלא ברשות כהן הני ג' וטעמא דכיון דהוי מצוה ודאי ניחא ליה מסתמא כדאיתא בפ"ק דפסחים ניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בין בגופי' בין בממוני':
וע"ג חולים ברשות כהן. וכגון דאין בהן סכנה: והיא למודה לבוא אצל אביה ומביאה שמן שריפה עמה לבית אביה:
אביה מדליק ברשותה בידיעה שלה וברצונה. ואפילו שנהנה אביה בנר דנר לאחד נר למאה:
בבית המשתה. של כהן ומשמשין שם ישראל מדליקין שמן שריפה: בבית האבל של כהן. וטעמא דכולהו מפרש בגמרא: