פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות י:ה:א
Sirilio on Yerushalmi Terumos 10:5:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 10:5:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →ה"ג בכל הספרים דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זין ביהודה שהן חמש סלעים בגליל. ונ"ל דלאיסורא קתני לה וה"פ כל גרב ששיערו וכו' ונפל בו דג שמשקלו י' זין מספיק לאסור הגרב וה"ק כשכבש הדג טמא עם דגים טהורים שמלא הגרב כן ונתערב בהן איסור ובאינו מכירו מיירי דאינו יכול לסלקו ובשלם דהוי האיסור משום בריה והוא קטן דאין ראוי להתכבד בו לפני האורחין והכי איתא בת"כ בהדיא דגבי תערובת קתני לה דתניא התם ושקץ יהיו לכם לאסור את עירוביהן וכמה יהא בו ויהא אסור משקל עשרה זין ביהודה שהן חמש סלעים בגליל בגרב שהוא מחזיק סאתים ע"כ:
גרב. חבית כמו הלין גרבייא דכותחא:
גרב שהוא מחזיק סאתים. מפ' בגמ' דמשקל סאתים תשעין ושש ליטרין: עשרה זין ביהודה: ואית דגרסי זוז והכל עולה לטעם א' דעשרה זוז שני סלעים וחצי דזוז הוי דינר והוו חמש סלעים בגליל דמשקל של יהודה הוי כפלים בשל גליל כדאמרינן בכתובות פ' אע"פ. ואם הדג הטמא משקלו עשרה זוז דהיינו עשרה דרהם דמאה דרהם לליטרא במלכות טורקיאה הוו עשרה דרהם בתשעים ושש ליטרין אחת בתתק"ס דהא צ"ו ליטרין תשע אלפים ושש מאות דרהם נמצא לדג טמא שמשקלו עשרה דרהם יש לכל דרהם ודרהם עם דרהם האיסור תתק"ס דרהם ואסור עד שיהו יותר דהא עשר פעמים תתק"ס תשעת אלפים ושש מאות ואיכא לעיוני דהא גרב זה אינו מחזיק אלא תשעת אלפים ושש מאות ומשום דהאיסור בתוך מנין התתק"ס אסור אבל אי הוי תתק"ס והוא משמע דשרי. ונראה דוקא משום דאינו ראוי להתכבד אבל בראוי להתכבד ואפילו בחתיכה הראויה להתכבד בהדיא קתני בתוספתא דאפילו באלף לא בטלה וכן שור הנסקל שנתערב אפילו ברבוא כולן ימותו, וקשה דתני בפ' גיד הנשה דגיד שנתערב אינו בטל ותני ליה בהדי חתיכה הראוייה להתכבד ובחתיכה קתני בתוספתא דמכילתין דאפילו הן אלף כולן אסורין ומפ' טעמא התם משום דהוי בריה שיש בה חיות וא"כ דג טמא נמי אפילו באלף ליתסר. ונראה בעיני דהאי תנא סבר דשאני בריה טמאה דמים מן בריה טמאה דיבשה דבריה טמאה דמים הותרה מכללה דהא בריות דכלים או דבורות שיחין ומערות. אע"ג דלית בהו סנפיר וקשקשת שרו וכיון דהותרה מכללה קילא ועוד דנברא מטהור דחזי לאכילה דהיינו מים דאקילו בהו רבנן בתתק"ס אבל גיד הנשה לא אשכחן דהותר מכללו דאפילו בעולה איכא מ"ד דחולצו לתפוח כדאיתא התם ומשו"ה איצטריך קרא דשקץ יהיו לאסור עירוביהן דכיון דהותר מכללו הוה אמינא נתערבו ואינן ניכרין שרו קמ"ל והיינו טעמא ומש"ה אחמירו ביה ואתא ר' בון והורה במקום ששמו עכברא שנתערב דג טמא עם דגים טהורים ואסרן ואפילו באלף ואשכחן הוראה לאיסור כדאיתא בפ"ק דכתובות ולא רצה להקל אלא ששוין בריה טמאה דמים לבריה טמאה דיבשה וכן דעת הרמב"ם לפסוק כר' בון ולא פסק המשנה הזו בהלכותיו:
דג טמא צירו אסור. ולא דמי לציר חגבים טמאים. בת"כ ילפינן לה מדכתיב שקץ תשקצום לאסור צירן ורוטבן והיינו הזיעה היוצאה מהן דחשיבא לאסור וכיון דציר דגים טמאים בעיניה אסור מן התורה כשנתערב ציר טמא בציר דגים טהורים פליגי ר' יהודה ור' יוסי עד כמה יהא אוסר ור' יהודה סבר רביעית לסאתים:
רביעית לסאתים. מפ' בגמ' דהוא קרוב למאתים ואיתא נמי בפ' כל הבשר דגרסינן התם א"ר יוסי בר חנינא לא כל השיעורין שוין שהרי ציר שיעורו קרוב למאתים דתנן דג טמא צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתים. ופירש"י ז"ל רביעית של ציר טמא אוסר סאתים של ציר טהור וסאתים הוו להו מאתים רביעית נמי תמני דהא קב ד' לוגין ולוג ד' רביעיות שש עשרה לקב וסאה ששה קבין לשלשת קבין מ"ח רביעיות וכן ד' פעמים הרי קצ"ב ואסור אלא דצריך תוספת להיתירא על שיעור קצ"ב ונקט מאתים דהוי יתר ממאה וצ':
ור' יוסי סבר. דאינו אוסר אלא חלק א' מציר תוך י"ו כגון לוג ציר טמא תוך י"ו לוגין דהיתירא אבל יותר מי"ו דהיתירא שרי ובטל. ע"כ פירשתי לפי עניות דעתי. ודינא קמא דמתני' מושך עד בגליל. ודקתני דג טמא צירו אסור היינו בבא אחריתי ופלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בתערובת ציר בציר וכדפרישנא. ומדברי הראב"ד ז"ל בת"כ משמע דמושך הדין הראשון עד צירו אסור וסובר דהדין הראשון בנתערב ציר בציר נמי איירי וכ' נמי דר' יהודה לא פליג ומושך הלשון כן דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שמחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זין ביהודה שהן חמש סלעים בגליל דג טמא, צירו אסור ר' יהודה וכו'. וז"ל שם לאסור עירוביהן פי' שלא תאמר כשאסרנו הציר ה"מ בפ"ע אבל אם נתערבו טמאים עם הטהורים ונמלאו יחד לא יהא הציר שלהם אוסר את הטהורים לכך נאמר ושקץ יהיו לכם בהוייתם יהו. וא"ת הרי אמרנו למעלה הם פרט לשאין בהם נותן טעם אלמא כשאסרנו צירן ורטבן אפי' ע"י תערובת אסרנו ואיכא למימר לרוטבן הוא דאתא אבל ציר דזיעה בעלמא הוא אימא ניבטול בכל דהוא קמ"ל. א"נ איכא למימר חד לאסור ציר לציר וחד לאסור ציר לדגים וציר. כמה יהא בו ויהא אוסר משקל עשרה זין ביהודה שהם חמש סלעים בגליל. זין גרסינן ול"ג זוז. והכי איתא בירושלמי ובמשנת תרומות. ומפ' לה בגמ' תרומות ירושלמי כמה סאתא עבדא כ"ד לוגין כמה לוגא עבדא תרתין ליטרין כמה ליטרא עבדא מאה זינין נמצא כל זין וזין א' מתשע מאות וששים. פי' נמצאו עשרה זינין לסאתים א' מן תתק"ס והזין משקל ידוע הוא אצלם בענין טרטא ואוזיא. סדר הלשון כך הוא שנוי במשנת תרומות דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זין ביהודה שהן חמש סלעים בגלינ דג טמא צירו אסור, וכאן אינו שנוי כסדר הזה ואין הלשון מכוון כלשון המשנה לפי ששנה כאן דג טמא סמוך לכל גרב שמחזיק סאתים ומשמע שהגרב מחזיק סאתים יהיה דג טמא ואינו אלא דג טהור ותערובת דג טמא שבו הוא משקל עשרה זין לפיכך זה הלשון השנוי כאן צריך לדחוק אותו ולומר דהאי דג טמא דהפא ארישא קאי אמשקל עשרה זין. ר' יהודה אומר רביעית לסאתים פי' רביעית לוג והוא קרוב למאתים שהוא א' ממאה וצ"ב ולפי מה שאמרו בתוספתא דתרומות נר' דר' יהודה לא פליג את"ק אלא פרושי קא מפ' דקתני בתוספתא א"ר שמעון בן מנסיא אין לך גרב שמחזיק סאתים שיש בו משקל עשרה זין ביהודה שהן חמש סלעי' בגליל דג טמא שאין בו רביעי' אלמא ר' יהודה פרושי קא מפרש מה טעם עשרה זין של דג טמא אוסרין גרב שמחזיק סאתים דג טהור וציר טהור מפני שהוא פולט רביעית ציר טמא לסאתים וס"ל דציר טמא אוסר כשיעור קרוב למאתים ע"כ. והרב ז"ל משום דקשי' ליה היכי שרו בריה ומבטלין אותה פי' בעירוב ציר קמיירי וקאמר דר' יהודה מפרש לת"ק ואינו מחוור דציר דגים טמאים לקמן יליף לה בת"כ מקרא דשקץ תשקצו והשתא דריש קרא דיהיו. ועוד השתא דריש עירוביהן. ועוד מה שפי' דר' יהודה מפ' לת"ק קשה, היכי מפרשי בגמ' דלת"ק עולה החשבון לתתק"ס ובר' יהודה פירשו שהוא קרוב למאתים. ועוד מה שהמשיך הלשון עד צירו אסור ק"ו הלא בגמ' חולין א"ר יוסי בר חנינא לא כל השיעורין שוין שהרי ציר שיעורו קרוב למאתים דתנן דג טמא צירו אסור וכו' ואם איתא היכי אתחילו מהתם לשון המשנה לא הוה לי' למימר אלא דתנן ר' יהודה אומר רביעית בסאתים אלא ודאי דמהתם מתחיל דינא דציר ורישא בעירוב גופו של דג מיירי וכדפרישנא ועוד דברייתא דת"כ סייעתא לדידי דקתני בגרב שהוא מחזיק סאתים בסיפא והדר קתני דג טמא צירו אסור לאשמועי' דאינו סמוך וכבר ראה הרב ז"ל זה וכמו שאתה רואה והתירוצים שתירץ הרב ז"ל כולם דחוקים והנכון כמו שכתבתי. והשתא אסיקנא למתני' אליבא דהילכתא. ושלשה דינין הן חתיכת דג טמא שראוי' להתכבד שנתערבה בחתיכות אפי' באלף לא בטלה והיינו מתני' דגיד הנשה. נתערב דג טמא עם דגים טהורים והדג טמא הוא קטן שמשקלו עשרה דרהם אחד מתתק"ס לדעת בעלי התלמוד משום דהותר מכללה, ולר' בון שיעורא לאו דוקא ואפי' באלף אסיר ושוין נינהו. וציר דגים טמאים בציר דגים טהורים שיעורו קרוב למאתים לר' יהודה ולר' יוסי א' מי"ו. והיה נראה לומר דהלכה כר' יוסי דקי"ל הלכה כר' יוסי מחברו ונקט ר' יוסי בר חנינא כר' יהודה משום דבעי לאקשויי עליה מדר' יהודה אדר' יהודה. דפריך והא"ר יהודה דמין במינו לא בטיל ומשני שאני ציר דזיעה בעלמא הוא. כלומר ואיצטריך קרא לרבויי לאיסורא דגבי שאר איסורין זיעה לא חשיב כדאיתא בפ' העור והרוטב וכי אמר ר' יהודה מין במינו לא בטיל ומשני היינו כגון חלב בחלב וחלב בחלב דאינהו גופייהו אסירי וחמירי וחשיבי הלכך מסתיין לאוסרו עד מאתים. והיינו טעמא דר' יוסי דמקל בו טפי משאר איסורין. והרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו דהלכות מאכלות אסורות פסק כר' יהודה ואפשר הטעם מדנקיט ר' יוסי בר חנינא בפשיטות ציר שיעורו קרוב למאתים ולא קאמר לר' יהודה שיעורו וכו' משמע דהכי קים ליה לר' יוסי בר חנינא:
לא פסלו את צירן. ומותר באכילה כדקתני טעמא העיד ר' צדוק וכו' וטהור דקאמר מותר באכילה ובת"כ קתני טעמא דתניא התם גבי חגבים טמאים שקץ הוא פרט לעירוביו מכאן אמרו חכמים חגבי' טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו את צירן העיד ר' צדוק וכו'. וה"פ דמדאורייתא עירוביהם שרו וכ"ש צירן דכתיב הוא ומשמע מיעוטא כדדרשינן בי"ט הוא ולא מכשיריו דדוקא גבי דגים טמאים רבי רחמנא עירוביהן וצירן אבל גבי חגבים עירוביהן שרו וכ"ש צירן ומדרבנן עירוביהן אסירי אבל צירן אפילו מדרבנן שרי ומייתי ראיה מעדות ר' צדוק. א"נ דר' צדוק פליג ארבנן דסבר דציר חגבים טמאים בעיניה ובלי תערובת שרי וכ"ש נתערב ציר בציר שרי אפילו מדרבנן דמסתיין דלגזרו רבנן בעירוב גופן אבל צירן לא ושרו ואפי' בעיניה והכי משמע לשון משנת עדויות. והרמב"ם ז"ל פסק כר' צדוק פ' ג' דמאכלות שכ' הכובש דגים טמאים צירן אסור אבל ציר חגבים טמאים מותר מפני שאין בהן לחלוחית ע"כ. והטעם מפני שכתוב עדותו בעדויות שקרוייה בחירתא. והראב"ד ז"ל חולק עליו דסבר דלשון הגמ' שפירשו מהו טהור מלהכשיר חולק לומר שאין פי' טהור מותר באכילה ואינו כן כיון דדרשי' הוא למיעוטא פרט לעירובו ורבנן לתת טעם למשנתנו קצרו המדה ולא רצו להתיר כשהוא בעיניה, ומדרבנן. ור' צדוק לא רצה לקצר כל כך מכריע הוא ושומעין לו ולשון הגמ' לאו למעוטי היתירא קא אתי אלא למעוטי כשהוא טמא דאינה בטלה טומאתו וכמו שיתבאר שם. ובפ"ק דבכורות אשכחן דאיכא תנא דסבר דדבש דבורים שרי אע"ג דמתמצות מגופן ושרי ליה מקרא דזה כדאיתא התם: