פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות י:ה:ב
Sirilio on Yerushalmi Terumos 10:5:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 10:5:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →מדיחו ומותר. וס"ד דסתמא קתני לה ואפילו דג טהור תפל וטמא מליח וס"ל דכיון דשלם הוא דג טהור לא בלע:
ומשני מ"ד מותר בשכבשן שתיהן כאחת. דתרוייהו פלטי כאחת והדר לא בלעי דשלימין הן. אבל כשכבש האיסור תחלה כבר הוציא מימיו ומיד שנתן הטהור בלע מן הכבש ואפילו הוי שלם בלע:
או במי תרומה אסור. ומשמע דאפילו בשלימי חולין. וברייתא דר' יהודה בן פזי זה אחר זה מיירי ולפ"ז כי אמרינן בפ' כל הבשר דשניהן מלוחין אסורין היינו שפתחום ואינם שלימים דאילו שלימים ומנחום כאחת בלעי המלא והדר פלטי כאחת ותו לא בלעי לפי סוגיא דהכא דמדמי דגים לזיתים. ואיכא למידק דהכא משמע דכבוש לאו כמבושל הוא אלא בפצועין והשתא מתני' קשיא לר' יוחנן וקשיא לשמואל. קשיא לר' יוחנן דאמר פ' כל הבשר כבוש לאו כמבושל הוא סיפא שפיר ורישא קשיא ולשמואל דאמר התם כבוש כמבושל הוי רישא ניחא סיפא מאי איכא למימר. ונ"ל דר' יוחנן יתרץ לטעמיה דמתני' לא אסרה אלא כדי קליפה בפצועי חולין ואיהו לא קאמר אלא דלאו כמבושל דיינינן ליה דמפעפע בכולו אבל כדי קליפה מיהא מודי. ושמואל מתרץ לטעמיה דאיהו לא קאמר אלא בחתיכת דג או בחתיכת בשר אבל בדג שלם לא קאמר והיינו דאשמועינן ר' יונה דשלימין בולעין ופולטין ואין חוזרין ובולעין לומר דעורן מפסיק וכשהן קשים וחלקים שאין בהן שום פצע וכ"ש בקעים. ובהכי מיתרצא ההיא דתניא בת"כ אותם תאכלו לרבות את הטהור שנכבש עם הטמא יכול אע"פ שנימוק ת"ל אותם פי' לרבות את הטהור כשהטהור שלם וקשה שלא פעל בו הכבישה דעורו מפסיק ובכבשן שניהן כאחת מיירי ובולע ופולט ושוב אינו בולע ומדיחו ומותר ושמא היינו ההיא ברייתא דתני ר' חייא דמייתי הכא בגמ' יכול דשרי אע"פ שנימוק הטהור והטמא שלם כשנתנו בכבש דדמי לפצועי חולין ושלימי תרומה דמתני' ת"ל חותם משמע מיעוטא אותם ולא דבר אחר למעוטי בשבלע ממי הכבש דהטהור פצוע והטמא שלם וה"ה טהור וטמא פצועין וה"ה כשכבשו שלם הטהור בציר דג טמא כדתנן במתני' אלא דברייתא חדא מינייהו נקט. כן נ"ל והראב"ד ז"ל כ' על ההיא דת"כ וז"ל כבישה זו אינה במי מלח דאילו במי מלח הא קיי"ל כבוש הרי הוא כמבושל וחמור הוא מן המליח במלח לבדו דזה כרותח דצלי וזה כרותח דמבושל אלא הכבישה האמורה כאן או בחומץ או ביין. ובתוספתא דתרומות ובתוספתא דשביעית שנו הרבה בכבישת יין וחומץ ואינו צריך לכותבן וכן הכבישה הזו אינה במי מלח אלא או ביין או בחומץ ובשניהן תפלין או אפילו טהור מליח וטמא תפל כגון זה מותר אבל אם היו שניהן מלוחין וכבשן אסור מפני שהמליח מפליט את הטמא והטהור בולע ממנו ע"י אותה מליחה עצמה וכ"ש בנתנו בכבישה עמו והכי אי' במס' חולין פ' כל הבשר ע"כ וההיא דנימוק פי' הרב ז"ל דנמוק הטמא וכמו שכ' בפירושיו ואין לשון הברייתא מוכיח כן דמיעוט אותם גבי טהורים קאי ונמוק עליה קאי. והחילוק שפי' הרב ז"ל בין חומץ למלח אין דעת רש"י ז"ל כן דבפ' גיד הנשה פי' רש"י ז"ל כבוש בחומץ ותבלין וכבש בהן איסור והיתר יחד ע"כ. ויש מחמירין עוד וסוברין דאפילו בחלב גרידא הוי כבוש ומבליע ומסייעין דבריהם מההיא דפ' כל הבשר דאמרינן דבשר בחלב חידוש הוא והיינו כדמפ' בפ' ג' מינין דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא שרי אע"ג דשוהה בתוכו ונבלע החלב בבשר ומן הדין היה אסור מטעם כבוש ורחמנא שרי ליה דדרך בישול אסרה תורה. וראיתי לפוסקים ז"ל כשכתבו ההיא דשניהם מלוחים לא חילקו בין שלימין ללא שלימין ושמא ס"ל דגמ' דילן פליגא ולא דמי דגים לזיתים דדגים רפו קרמייהו ולא כתבו נמי ברייתא דת"כ שסוברין דאתיא כדעת הירושלמי דמדמי דגים לזיתים ואינה הלכה: