פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ט:ו:ג

בפירות עבירה היא מתני'. כגון דמוריש או נותן המתנה גדר הכרם ולא הניח לעניים ליכנס או איכא למימר שיצאו מן הארץ לחוצה לארץ במזיד דהנהו אסירי לכו"ע כדפרישית ס"פ שלש ארצות א"נ דלא עבד בהו ביעור לאוצר שבביתו כשהגיע שעת הביעור ומשו"ה קניס להו ר' אליעזר דלא תתקיים מחשבתו דמוריש וכו' אלא יהבינן להו לקרובים דיליה והוי קצת קנסא ולריש לקיש א"ש דרבנן אמרי ליה דהאי לא חשיב להו קנסא כיון דחטא דסוף סוף נהנה היורש ומתקיימת מחשבתו דמוריש שהרי משתרש ממון כל אותו זמן שאוכלין # אלא ימכרו בצווי ב"ד:

המוצא פירות עבירה. סתמא היא וכו"ע מודו בה דלא יגע בהן:

לא יגע בהן. וכך היא מתנה כמו מציאה:

שנייא היא. הכא שנפלו לו על כרחו שלא היה מקבלן אלא שאדם הנותנן לזה המקבל היה לו הפסד למקבל המתנה אם לא יקחם ממנו וגבי ירושה נמי כה"ג:

בפירות היתר. דבפירות עבירה לא מצית לאוקומה כדאקשינן ליה מברייתא אלא ע"כ בפירות היתר היא:

אי בפירות היתר. אמאי קניס להו ר' אליעזר דינתנו לאוכליהן דמשמע אוכליהן אין יורש או מקבל מתנה לא ואמאי יאכל וחדי וה"ה דהוה מצי לאקשויי ליה אי בפירות היתר היכי תנן אין החוטא נשכר חטא מאן דכר שמיה אלא סידרא דמתני' נקיט:

ומשני ר' אליעזר שמותי הוא. סבר כב"ש דאחר שמת ריב"ז רבו הלך לו לישיבת ב"ש והלך אחר דעתן: