פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ז:א:ג
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 7:1:3 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 7:1:3) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →צבעין לבהמה. מינין שמשמשין לצבעין לבהמה כגון כלבים קטנים או טלאים שצובעין אותן לקטנים:
מהו. לצבוע בהן לבהמה מי אמרינן דהוו כאוכלי אדם לצביעה לאדם ושרי דהא לכל צרכיכם דרשינן וכך צביעה כמו אכילה או דילמא שאני אדם דבר מצוות הוא:
עיקר האוג ועיקר הוורד. גרסינן והכי איתא בתוספת' וורד אדום צובעין בעיקרו וטעמא דאין ראוי למאכל בהמה:
אגא. מין אילן הוא. ובתוספתא דעירובין פ"ג נמי תניא עיקר החרוב עיקר האגא וכל אלו אין עיקריהן ראויין למאכל בהמה:
אוג. פי' בערוך מין אילן הוא שבפרי ועלין שלו צובעין את העורות הלבנים שקורין קורדובאניש אדומים ופריו דומה לשני תולעת אל סומאק בלע"ז:
אין בהן קדושת שביעית. ומותר לצבוע בהן לבהמה ואפילו אחר הביעור שריין ולא ידלקו דאין מוציאין מקדושתן דלית בהו קדושה וטעמא דלאו מאכל בהמה נינהו דאילו הוו אוכלי בהמה אין צובעין לבהמה והכי מסקינן לקמן פ' כלל גדול רבא דאוכלי בהמה אין צובעין מהן צבעין לבהמה והוי חילול לקדושת שביעית וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' הנזכר:
מיני כביסות. עשבים שדרכם שמכבסין ומלבנין בהן כגון הני דמייתי חלבונין ולעונין ובורית ואהל אבל ביין ושאר מין פירות פשיטא לן דאין מכבסין בהן בשביעית דדרשינן בפ' הגוזל קמא לאכלה ולא לכביסה:
מהו שיש עליהם קדושה. בכביסתם ולאו שנוי הוי ומותר לכבס בהן בשביעית וקאמר דכביסה קדושת שביעית יש בה כלומר תשמישין דשרא רחמנא בלכם הויא נמי כביסה ולא הוי שינוי והיינו כר' יוסי דשרי כביסה דס"ל דהוי חיות כדאיתא לקמן פ' כלל גדול רבא א"נ שאני הני דאורחייהו הכי ושרו כו"ע בהו וכי פליגי היינו לשנות דבר מתשמישו:
הוסיפו עליהן. על הכללים השנויים במשנתנו דצבעין דשרו לצבוע בהן בשביעית כדאמרינן לעיל ואית בהן שביעית וביעור הני כביסות נמי דינייהו הכי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' הנזכר והך ברייתא מייתי לה בס"פ ר"ע והתם מפ' רש"י ז"ל חלבנון לטרון לעונין לענה בורית עשב ושמו אהלא בלשון ארמי ואהל נמי עשב ותרי גווני אהלא:
מיני בשמים וכו'. כגון מיני עשבים שיש להן ריח טוב ואין משתמשין בהן אלא לריח ואין אוכלין אותן:
יש עליהן קדושה. בריחן ומן התשמישין דשרא רחמנא בשביעית גבי לכם הוי בכללו הריח וכיון דנתפס בכלל שבת הארץ א"כ ביעור נמי אית בהו כי כלה מינייהו בשדה:
פרח לבן. אומרים שהוא ליריוש בלע"ז:
אין עליהן קדושת שביעית. ואין חייבין בביעור ומותרין לעשות בהן סחורה ולוקחין בדמיהן דבר שאינו מאכל וטעמא דאכילת אדם ואכילת בהמה וצביעה והדלקה דהוי דמי לאכילה דהנייתו וביעורו שוין אבל בריח בשעת הנייתו ליכא ביעור לא וכביסה דאית ביה קדושת שביעית שאני דחיות חשיבא והנייה וביעור איכא כאחת כמו אכילה:
קטף. שרף האילן ששמנו מריח בלסמו בלע"ז ויש שרף אחר כגון אילן ששרפו מוצטכי ולר"ש לא חשיב פרי ולא בעי ביעור ושרי בסחורה אבל רבנן פליגי עליה וחשיב פרי ויש בו קדושת שביעית:
בהדא נסורתא. שם מקום הוא דפרח לבן ואודם דההוא אתרא אין ריחן נודף ולא חשיבי אבל מיני בשמים בעלמא לעולם אימא לך דריח כאכילה ולא משני. והרמב"ם ז"ל לא כ' במיני בשמים כלום:
מיני אדלקות מה אית לך. לא ידעתי לצדד פי' לבעיא זו דאי מיבעיא בעשבים שעושין מהן שמן לרפואה מאי קא מיבעיא ליה אי חזו לאדם פשיטא דאין עושין מהן מלוגמא וה"ה שמן דשינוי הוי ואי לא חזו אלא לבהמה פשיטא דעושין כיון דעושין מהן מלוגמא לאדם ונ"ל דלהדליק מהם במדורה קא בעי דתניא בתוספ' אין נותנין שמן שביעית לתוך המדורה ר' יוסי אומר צובע בו עציץ ונותנו לתוך המדורה והשתא בעי מיני עשבים שעושין מהם שמן כגון פקועות דתנן בפ' במה מדליקין בשמן פקועות שרי לעשות ממנו דליקה דהיינו מדורה דלא הוי נמשך אחר הפתילה או דילמא שינוי הוי ואין דרך בני אדם לעשות אותן שמנים אלא לרפואה ולא להדליק וכי היכי דבשמן סתם להדליק נר שרי ולא למדורה דהוי שינוי הכא נמי הוי שינוי או דילמא כיון דעשבים מרים נינהו ואינן לא מאכל אדם ולא מאכל בהמה קילי ושריין ולא איפשיטא: