פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ב:ז:ז
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 2:7:7 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 2:7:7) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →שהיא מותרת במלאכה. דמלאכה שהיא עבודת קרקע הוא דאסר רחמנא ואפילו ההיא לא אסר אלא אבות ותולדות שריין כדאמרינן התם ורבנן לא אסרו בתולדה אלא כי איכא הרוחה והאי לאו הרווחת קרקע נינהו דאוקומי אילני בעלמא הוא שלא ימותו:
בין דבר שהוא טורח בין דבר שאינו טורח. דכי קתני אין משקין אלא ממי גשמים ולא ממי הקילון אמועד הוא דקאי דגבי שביעית לא חיישינן לטירחא יתירתא וכן כ' רש"י ז"ל בהדיא פ"ק דמועד קטן:
מועד ע"י שהוא אסור. בכל מלאכה לא התירו אלא דבר שהוא אבד כדתנן התם:
ובלבד בלא טורח. כגון בית השלהין דלא שרי ע"י קילון ולהכי לא שרו רבנן גבי מועד אלא במטע עשרה ולהמשיך ביתר מעשרה:
שזמנה מרובה. ואין הצבור יכולין להיות כפופין כל כך זמן:
שבעת ימים אחרונים. של סוף השנה השביעית יהו אסורים בהרבצה דליכא כ"כ זמן עד שיעבור שביעית הילכך טעמא קמא עיקר:
אשכח תני. סייעתא דר"ש אסר במועד ושרי בשביעית אע"ג דדמי למרווחין דלח מעצמו הוא דהא לא שרי במועד בבית הבעל אלא עשרה לבית סאה כדפרישית ודכוותה נמי אסר עפר לבן במועד והכא שרי דבשביעית מלאכה דקרקע הוא דאסירא ושאר מלאכות שרו והאי טרחא בעלמא הוא ושריא. ופסק הרמב"ם ז"ל פ' ראשון דמרווחין דהן עשרה ביותר מבית סאה דמוליכין מאילן לאילן אבל לא ישקו כל השדה כולה והיינו סברת ר' אליעזר בן יעקב בשביעית ובמועד דאילו כר"ש והיינו רבנן בשביעית השקאה דכל השדה נמי שריא וכטעמא דאמרן ואח"כ פסק כר"ש בעפר לבן ונראה דחזר בו ממה שפי' בעפר לבן במשנה וס"ל דהוי מין עפר שהוא לח ומתונתא כדברי רש"י ז"ל ורצופים כי דמו לעשרה בקרקע יתר מבית סאה שלחותה גדול ומתקיימין האילנות וכי משני אלא כאן בשביעית כאן במועד לא שיהא כללי בין לשדה בית הבעל בין לעפר לבן דלעולם בית הבעל יתר מבית סאה לעשרה אסור להשקות בשביעית דומיא דמועד אלא להמשיך הוא דשרי דר"ש כרבנין דהתם אלא דעפר לבן התירו בשביעית מה שלא התירו במועד כדמפ' טעמא ואזיל ואע"ג דדמי לבית הבעל כיון דלית ביה אלא עשרה לבית סאה ועוד דהרבצה תולדה היא שריא והך טעמא דוקא לעפר לבן הוא משא"כ במרווחין בבית הבעל ובזה מתיישב פסק שלו ודוחק: