פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ג:א:א

מאמתי ממוציאין זבלים לאשפתות. אם יש לו זבל כנוס בחצרו תקון רבנן שלא יוציאנו ויוליכנו לאשפה שיש לו בשדה משום שכן דרך עובדי אדמה עושין ציבורים גדולים שם בשדה מזבל וקורין אותן אשפה ואח"כ מפזרין אותו על פני השדה לזבל וקתני דכל זמן שלא פסקו עובדי עבודת הארץ מלזבל הקרקע אסור להוציא בשביעית שלא יאמרו לזבל השדה הוא מוציא ובגמ' פריך דכיון דאיכא בית השלחין דתדיר עובדין אותה ואין לה זמן מוגבל להוי אסור לעולם ומשני לה:

משייבש המתוק. מפ' בגמרא פקועא פי' דלועין מרים וכן פי' הרמב"ם ז"ל ובעל הערוך וקרי ליה תנא מתוק מפני שהוא מר מאד על דרך סגי נהור וקאמר ר' יהודה שאסור לו להוציא זבל בשנה השביעית עד שייבשו הפקועות:

משיקשר. מפ' בגמ' משיעשה קשרים קשרים ופי' הרמב"ם ז"ל משעה שיגמר בישולו:

עד כמה מזבלין. כמה סאין של זבל יכול להוציא משהגיע הזמן לר"מ כדאית ליה ולר' יהודה ור' יוסי כדאית להו:

שלש אשפתות לבית סאה. כל שדה ושדה בית חמשים על חמשים יכולין לעשות בה ג' אשפתות וכל אשפה יכול ליתן בה עשר משפלות וכל משפלת ומשפלת מחזקת לתך דהיינו חצי כור דהוי כל אשפה מאה וחמשים סאין של זבל:

משפלות. פי' בערוך קופות שמוציאין בהם זבלים ובלשון ישמעאל קרוי משפל:

מוסיפין על המשפלות. לעשות אשפה גדולה אפילו של עשרים משפלות ויותר:

ואין מוסיפין על האשפתות. לעשות יותר מג' אשפתות לבית סאה משום דמחזי כמסקל שדהו:

ור"ש. שרי דכיון שאשפה היא שהזבל צבור שם לא מחזי כמזבל: